סיפור אהבה אבוד פרק מס' 7

אני ממש התאכזבתי שהייתה רק תגובה אחת במקום שלוש.
ורק בגלל שהפרק כבר היה מוכן ממזמן ולא רציתי לחכות יותר אני מעלה.
:( אבל רק שתדעו שאני מעלה את הפרק הזה בהרגשה רעה.

~ג'נט~

הלכתי לבקר את ג'ייק, כי נאמס לי לחכות עד הלילה.
אבל לפתע…
.
.
.
.
.
.
.
ראיתי את ג'ייק מחזיק מישהי, אני לא יכולה להגיד שהיא יפה, כי היא יפה מאוד !
לא שמתי לב מה אני עושה, פרצתי בבכי ורצתי לתוך היער.
אני לא יודעת למה עשיתי את זה, אבל הלב שלי פשוט נשבר כשראיתי אותם ככה ממשיכים לצחוק, זה היה נראה כאילו הם עומדים להתנשק, ולא יכולתי לראות את זה. אני הייתי מאוהבת בו…
המשכתי לרוץ ולרוץ עד שהגעתי לנהר, מקום המפלט הסודי שלי, דילגתי מעל החלק הצר יותר, והגעתי לפינה שלי… רציתי פשוט לפתוח את המכסה ולנתק את כל החוטים…..

~ג'ייק~
"ג'נט!" צרחתי ורצתי אחריה, לילינה נראתה מופתעת והסתכלה עלינו,
"ג'נט! נו די ! תעצרי רגע!" המשכתי לצעוק, אבל היא לא עצרה. הסתובבתי לשנייה. זאת הייתה טעות.
איבדתי אותה, היא נעלמה. "ג'נט!" צעקתי.
אווף! חזרתי לארמון. "מי זאת הייתה שברחה משם?" שאל אבי פרסי והמשיך לאכול (הם היו עכשיו בארוחת ערב.)
"ג'נט. ואני לא מוצע אותה." אמרתי עם הראש למטה, והגוף לרפוי, נואש.
חיפשתי אותה עכשיו משך 5 שעות.
עליתי לחדר שלי והסתכלתי בשעון, השעה הייתה 22:55, 'אולי..אולי היא תיתן לי עוד צ'אנס…' חשבתי ורצתי למרפסת. "היי אתה בסדר?" לילינה נכנסה לחדר. "בסדר. בסדר. רק אל תגלי לאבא שלי שהלכתי. אמרתי תפסתי את הצמח המטפס שצומח לי על המרפסת וקפצתי למטה, רצתי אל היער, השעה הייתה 23:00
"למה באת?" נשמע קול מאחורי, ג'נט עמדה מאחורי, ועיני היו אדומות מדמעות.
"תקשיבי ג'נט! זה ממש לא מה שאת חושבת הי…" התחלתי אבל היא פשוט נישקה אותי, רציתי להתנתק ולהגיד לה מה באמת קרה.
אבל השפתיים שלה מיקרו אותי יותר מדי, ולא יכולתי להפסיק.
בסופו של דבר היא שברה את הנשיקה והתנתקה ממני, "אני אוהב אותך." אמרתי והחזקתי את פניה בידי, "ורק אותך. סליחה… אני לא אוהב אותך, אני מאוהב בך." אמרתי והבטתי לתוך עיניה החומות והבוהקות, ולא עמדתי בפיתוי ונישקתי אותה, זאת הייתה נשיקה מושלמת, שמתי את ידי על מותניה והצמדתי אותה אלי, היא שמה את ידיה על צווארי.
והמשכנו להתנשק עד שכבר היינו חייבים לנשום. "גם אני אוהבת אותך." היא אמרה ונתנה לי נשיקה רכה ונעימה על הלחי.