LOVE Is In The Air- פרק 9 -1D

מנקודת המבט של ענבר-
שתקתי. ראיתי שכולם הלכו. הרגשתי את עיניו של הארי נעוצות בי, אבל לא העזתי להסתכל על פניו. אחרי כמה דקות קמתי וברחתי משם, והרגשתי שהוא מחזיק בידי ומקרב אותי אליו. "אל תעשי עוד סצנות, בבקשה" הוא אמר. "אני לא עושה סצנות" אמרתי והסתכלתי רק הצידה, לא על פניו. "אז נשקי אותי" הוא לחש ונגע בסנטרי עם קצות אצבעותיו. נשכתי את שפתיי כשהסתכלתי על שפתיו היפות. "אני לא יכולה" התעוררתי. "את יכולה" הוא אמר. "לפני חצי שעה כמעט ויכולת, למה עכשיו לא?" הוא שאל. "תעזוב אותי הארי, בבקשה" לחשתי לו. "נשיקה אחת, ואם לא תרגישי כלום.." הוא אמר והזיז לאחוריי אוזני את שיערי. "אני אעזוב אותך בשקט" הוא סיים את המשפט. הסתכלתי עליו בשתיקה. פחדתי שאני כן ארגיש משהו. פחדתי שאם אני ארגיש את ההרגשה של לנשק אותו, זה לא יעזוב אותי ורק ייפגע בי. פחדתי שאם אני אקשר אליו יותר מעכשיו, תבוא בחורה ותיקח אותו, ואני לא אוכל לחיות יותר. "אני מפחדת" לחשתי לו. "ממה?" הוא שאל בטון דואג. הסתכלתי בעיניו שחדרו לליבי. "שאתה תפגע בי" לחשתי. רציתי לבכות, לא יודעת למה. אבל לא נתתי לעצמי לפרוץ בבכי בפניו. "למה לי לפגוע בך?" הוא שאל. "אני.. אני לא יודעת" גמגמתי והשפלתי את מבטי אל השביל. "ענבר" הוא הרים את פניי. "לא משנה מה, אני בחיים לא ארצה לפגוע בך. גם אם עכשיו תברחי ממני, תדרסי אותי, תרצחי אותי, אני לא אפגע בך" הוא אמר והחזיק חזק בפניי עם שתי ידיו החמות. "ואם אתה כן?" שאלתי אותו בשקט. "אני לא" הוא אמר והסתכל על שפתיי. "איך אני יכולה להאמין לך?" שאלתי אותו. פחדתי שאם אני אסתכל עליו יותר מדי זמן אני אקפוץ עליו בנשיקות. "אני מבטיח לך" הוא אמר והסתכל בעיניי. "נשיקה אחת?" שאלתי אותו. הוא הנהן. "חמש שניות, לא יותר" אמרתי. "אוקיי" הוא אמר. "בלי לשון הארי" אמרתי. "מה שתרצי" הוא אמר. התקרבתי אליו עוד יותר. לאט לאט. נשמתי נשימות עמוקות, עליתי על קצות האצבעות ושפתינו היו במרחק נגיעה. הוא העביר את מבטו מעיניי אל שפתיי, וכך גם אני. הנחתי את ידי על לחיו באיטיות. הוא החזיק בה ובמותני, והצמדתי את שפתיי אל שפתיו. הן היו כל כך חמות ונעימות. הרגשתי את ידיו על מותניי, מחזיקות אותי חזק. ידיי החזיקו בפניו ובצווארו. הרגשתי שאני נמסה באיטיות. לשונו נכנסה אל פי, ולא התנגדתי. הרגשתי שאני נשאבת לתוך חלום, ולא מתכוונת לצאת ממנו לעולם. ידו ליטפה את גופי. לא יכולתי להתנתק ממנו, עד שהגורל החליט שזו טעות והפלאפון שלי צלצל. התנתקתי ממנו במהירות וברחתי משם, מבלי להסתכל עליו.
נכנסתי למכונית שלי, ונסעתי רחוק. זאת הייתה טעות במספר. זה הגורל שרצה להראות לי שמה שאני עושה זה טעות. החניתי את האוטו, לאחר שראשי לא יכל להתרכז בכלום חוץ מבשפתיו הממכרות של הארי, ויצאתי מהאוטו. פגעתי במישהו עם הדלת, והוא נפל על הרצפה. שמעתי צרחות מרחוק. האיש קם וסידר את משקפי השמש שלו, ואת כובעו. "סליחה" אמרתי. הוא הסתכל אחורה, ונכנס במהירות למושב שלידי. "חתימות אחר כך, אני חייב לברוח" הוא אמר לי וסגר את הדלת. "צא מהאוטו שלי!" צרחתי עליו. הוא הוריד את משקפי השמש. "אתה לא.." "כן" הוא אמר. סגרתי את הדלת והתחלתי לנסוע.

מנקודת המבט של אמילי-
ישבתי ושתיתי קפה. ניסיתי להימנע מלחשוב מה הזונה של זאין עושה איתו. שמעתי צרחות של נערות מבחוץ שהפריעו לשקט שלי, שילמתי על הקפה והלכתי משם. "איפה את?" אלה התקשרה אליי. "אני הייתי צריכה קצת שקט, אני קרובה למלון" אמרתי לה. "אה אוקיי, ביי" היא אמרה וניתקה. לא הבנתי מה היא רצתה.
הרגשתי חום על ידי. הסתובבתי וראיתי את זאין. "עזוב אותי" אמרתי ברוגע, ניסיתי להתאפק שלא להחטיף לו סטירה. "אני מצטער על הקטע עם נטשה" הוא אמר. "מאוחר מדי" אמרתי לו. "עשיתי את זה בשבילך" הוא אמר. גיחכתי. "היא מטורפת, היא הרביצה לבחורה שהייתי איתה אחריה" הוא אמר. "אתה סתם ממציא תירוצים ואין לי כוח לשמוע את הבולשיט הז.." "אני אוהב אותך" הוא אמר ונישק אותי. התנתקתי ממנו והתנשפתי.
"אי אפשר שכל פעם שאני עצבנית עליך אתה משתמש בשפתיים של.." הוא נישק אותי עוד פעם. חייכתי. נזכרתי שהוא אמר לי שהוא אוהב אותי. התנתקתי ממנו. "אתה באמת אוהב אותי?" שאלתי אותו והסתכלתי בעיניו הממכרות. הוא חייך. "כן" הוא אמר וליטף את פניי. נישקתי אותו. "בואי הביתה" הוא אמר ופתח לי את דלת המכונית שלו. חייכתי והתיישבתי. נסענו לביתו ונשכבנו על הספה, הוא היה מעליי. "לא פה זאין" אמרתי כשהרגשתי את הכתפייה של החזייה שלי יורדת. "על הספה זה הכי סקסי" הוא אמר בחיוך ונישק אותי נשיקה סוערת. חייכתי.
שמעתי צעדים, ומיד התנתקתי ממנו. התנשפנו וראינו את הארי מתיישב על הספה שלידנו. "מה קרה אחי?" זאין שאל אותו אחרי כמה דקות. "הארי, הכל בסדר?" שאלתי אותו. משהו בעיניו היה נראה מוזר. "את יודעת איפה ענבר?" הוא שאל אותי. "פעם אחרונה שראיתי, היא הייתה איתך" אמרתי. "עשית לה משהו?" שאלתי אותו בלחץ ומיהרתי להתקשר. "התנשקנו" הוא אמר. הפלאפון שלי נפל על הרצפה. הרמתי אותו במהירות ושתקתי. "אוקיי, ואיפה היא?" זאין שאל. "אין לי מושג" הוא אמר. "היא פשוט הלכה?" שאלתי אותו. הוא הנהן. "היה עד כדי כך גרוע?" זאין שאל. נתתי לו מכה עם המרפק. הארי קם והלך לחדר שלו. "זאין, לא שואלים דבר כזה" אמרתי לו. "הוא הפריע לי, אני מחזיר לו, ככה זה" הוא אמר בחיוך וליטף אותי. "איפה היינו?" הוא שאל. חייכתי ונישקתי אותו.

מנקודת המבט של אלה-
טיילנו בפארק. אני, ליאם, לואי ונוי. הייתה דממה, די מוזרה. "אני צריך ללכת למשפחה שלי, אני אתקשר אלייך" ליאם עצר אותי ונישק אותי בלחי. "אוקיי" אמרתי לו בחצי חיוך. "גם אני אלך, אני לא מרגישה כל כך טוב, אתה יכול להקפיץ אותי לבית שלך?" נוי שאלה את ליאם. הוא הנהן, ושניהם הלכו. לואי חייך אליי. חייכתי והשפלתי מבט. "הכל מסתדר לנו" הוא אמר והתקרב אליי. "לואי" עצרתי אותו. "מה?" הוא שאל. "זה לא טוב מה שאנחנו עושים. לא לנו ולא לאף אחד אחר" אמרתי. "לי זה טוב" הוא אמר בחצי חיוך והסתכל עליי עם עיניו התכולות כים. "לך זה לא טוב?" הוא שאל, יודע את התשובה. "אולי עכשיו זה כן" אמרתי. "אבל זה לא יהיה טוב בעתיד" הוספתי, ועצרתי את לואי מלנשק אותי. הוא החזיק בידי ומשך אותי לספסל קרוב. הוא התיישב, אני לידו, ושנינו הסתכלנו אחד על השני. "עינייך כל כך יפות" הוא לחש לי וקרב את ידו לפניי. שתקתי והסטתי את מבטי הצידה. זה לא אפשרי מה שאנחנו עושים. זה ייפגע בליאם ובנוי. נוי בחיים לא תסלח לי. "תדמייני שרק שנינו קיימים, תשכחי מכל השאר" הוא אמר והחזיק בפניי עם שתי ידיו החמות. "אי אפשר לשכוח את כל השאר" אמרתי בגמגום. "אפשר" הוא אמר בחיוך מתגרה. "איך? איך להעלים אותם מראשי?" שאלתי אותו. "לי יש דרך שמשכיחה גם את הבן אדם הקרוב ביותר" הוא אמר. הרמתי גבה. במהירות שפתיו נצמדו אל שפתיי. נתתי לעצמי להישאב לתוך הרגשות שלי ונישקתי אותו בחזרה. ידיי נכרכו במהירות סביב צווארו, וידיו ליטפו את גבי. "לא" מלמלתי והתנתקתי ממנו. הוא הסתכל עליי לכמה שניות ושתק. "יש בך משהו" הוא אמר פתאום. "מה זאת אומרת?" שאלתי. "יש בך משהו שמושך אותי לשפתייך" הוא אמר. הסמקתי. "אני לא בטוח מה זה בדיוק, אבל אני לא יכול לראות אותך הולכת ליד ליאם" הוא אמר. שתקתי. "ואני יודע שליאם חבר טוב שלי, אני אוהב אותו כמו אח קטן.." הוא אמר ושיחק עם ידי. "אבל לא אכפת לי ממנו כרגע" הוא אמר והרים את מבטו מידיי אל עיניי. "זה בדיוק מה שאני מרגישה לגבי נוי" אמרתי, ואז התעוררתי. "ובגלל זה אסור לנו לעשות את זה" אמרתי וקמתי מהספסל. הרגשתי שאני נמסה מבפנים. הוא יודע שאני נמסה מבפנים. הוא רגיל להמיס בחורות, בדיבור שלו, בעיניים שלו, בשפתיים שלו, בידיים שלו… די, תפסיקי כבר.

מנקודת המבט של עדן-
אחרי שעזבנו את ענבר והארי, אני, נייל, אלה, נוי, אביה, ליאם ולואי טיילנו בפארק. "מתי נהיה רק שנינו?" נייל עמד מאחוריי ולחש לי. צמרמורת עברה בגופי. " מתי שתרצה" אמרתי לו בחיוך ונישקתי אותו. "טוב אה, אנחנו זזים" נייל אמר והחזיק בידי. "לאן עדן?" אביה שאלה אותי. חייכתי אליה, והיא הבינה. "יש מצב אתם מקפיצים אותי לאנשהו? אני חייבת להגיע לחברים שלי" היא אמרה. הנהנתי ונכנסנו כולנו לאוטו שלו. ידו החמה ליטפה את רגלי כל הדרך. חיכיתי כבר שנגיע למקום שאביה צריכה להיות בו, כדי ששנינו נוכל להיות לבד וליהנות. "הגענו" נייל אמר בשמחה. "הייתי מעדיפה שתשחק אותה פחות שמח" אביה אמרה ונישקה אותי בלחי בחיוך. "ביי" הוא אמר לה בחיוך. "ביי" היא אמרה ויצאה מהאוטו. "לאן הולכים עכשיו?" שאלתי אותו והסתכלתי עליו בזמן שהוא נוהג. הוא כל כך מרוכז, הוא כזה חמוד ככה. אוקיי, הוא תמיד חמוד. "לאן שאת רוצה" הוא אמר בחיוך. "את האמת, אני מאוד מאוד מאוד רעבה" אמרתי לו. "יש לי מסעדה שתשביע אותך לגמרי" הוא אמר ופנה ימינה בחיוך. נסענו ונסענו. "אתה בטוח שהמסעדה הזאת קיימת?" שאלתי אותו כשראיתי שאנחנו מאוד רחוקים ממרכז העיר. "אני די בטוח" הוא אמר בחצי חיוך.
"הנה" הוא אמר וחנה ליד מבנה גדול ומפואר. הוא פתח לי את הדלת והושיט לי את ידו. "נייל, יכולים לראות אותנו" אמרתי לו. "שיהנו" הוא אמר והחזיק בידי. חייכתי והלכתי אחריו. נכנסנו למסעדה, כל העיניים ננעצו עלינו. "מקום שהוא די מרוחק מאוד יעזור" נייל אמר למארחת. היא חייכה וקרצה לו, וליוותה אותנו לחדר נוסף במסעדה. "תהנו" היא אמרה ויצאה בחיוך. התחלנו לאכול, ואז נזכרתי בשיחה המוזרה הזאת שהייתה לנייל. "הלו" נייל ענה שוב לפלאפון. "אה היי אחי" הוא אמר בחיוך והסתכל עליי. "הוא לא עונה לך? אני אבדוק מה איתו" נייל המשיך. "או, ואיפה אתה עכשיו?" הוא שאל. "מכיר במקרה" הוא אמר בחיוך והסתכל עליי. "אתה בטוח שזה מספר החדר?" הוא שאל. "איך קוראים לבחורה?" הוא שאל והסתכל עליי במבט מוזר. "מזל שהארי לא ענה לך" נייל מלמל. "אני כבר אדבר איתו" הוא אמר. "כן, נתראה" נייל אמר בחיוך וניתק את הפלאפון. שתקתי. חיכיתי שהוא יספר לי מי זה. "את רוצה לדעת מי זה הי.." "כן" קטעתי אותו במהירות. הוא חייך.

מנקודת המבט של נוי-
"אתה באמת צריך לנסוע לפגוש את המשפחה?" שאלתי את ליאם כשהיינו בדרכנו למכונית שלו. "כן, אבל אני יכול להבריז" הוא אמר בחיוך ופתח לי את הדלת. "מבריזן? לא מתאים לך" אמרתי לו בחיוך. "לא יודע מה לא מתאים לי, את מתאימה לי בול" הוא אמר בחיוך. "איזה משפטי פתיחה ליאם" אמרתי בחיוך ציני. הוא צחק. "מה את אומרת על 'פגישה עם המשפחה' רק שנינו, אצלי בבית?" הוא שאל אותי. "ממ.. איך אפשר לוותר על 'פגישה עם המשפחה'?" שאלתי אותו. הוא חייך. "את האמת, אני רוצה לראות איתך סרט" הוא אמר. "אני ואלה ראינו סרט בדייט.. את יודעת.. ואני רוצה להתחיל איתך מחדש.." "למרות שהיא עדיין איתך" קטעתי אותו. "כן" הוא אמר. "אני מסכימה לראות איתך סרט" אמרתי בחיוך. "אבל רק סרט, כי אם פתאום מישהו יבוא או משהו, זה לא ייגמר טוב" אמרתי לו. הוא החזיק בידי, קירב אותה לשפתיו ונישק אותה. "מה שתרצי" הוא אמר והעיף בי מבט חטוף. הסמקתי וחזרתי להסתכל על הכביש.
הגענו לבית שלו, נכנסנו מהר לחדר הקולנוע וצפינו ביום האהבה. "את לא מבינה כמה שאני מחזיק את עצמי לא לנשק אותך" הוא אמר לי בסוף הסרט. "תחזיק את עצמך עוד קצת, ואז אני אלך" אמרתי בחיוך והסתכלתי עליו. עכשיו אני צריכה להחזיק את עצמי, לא חשבתי על זה. "אתה יודע.." אמרתי והתיישבתי מולו, האור נדלק. "מה?" הוא שאל. "אני כל כך מתחרטת שהייתי פזיזה ביום ההוא שכולנו נפגשנו" אמרתי בשקט. הוא חייך והשפיל את מבטו אל הרצפה. "גם אני" הוא אמר וליטף את פניי. "דבר כזה קטן גורם לכל כך הרבה בלאגן" אמרתי והסתכלתי על שפתיו. "אנשים עושים טעויות בחיים, זה בסדר, אז עשינו טעות, הנה, אנחנו מחפרים עליה עכשיו" הוא אמר והתקרב לנשק אותי. "לא בשפתיים" הזהרתי אותו. "אוקיי" הוא אמר בחיוך ונישק את מצחי, ונישק את אפי, ונישק את לחיי הימנית ואת לחיי השמאלית, ואז רגש הציף אותי. "לא אכפת לי אם מישהו יבוא" מלמלתי לו ונישקתי אותו. עליתי עליו ולא הפסקתי לנשק אותו. הוא נישק את צווארי והחזיק ברגליי חזק.
ואז הדלת נפתחה.