אני מרגישה אבודה….

אחותי זה קורה לכל אחד.גם לסופרים הגדולים ביותר יש את התחושה הזאת כמו שלך יש.
אני מכיר מישהו,למשל,שכתב ספר,באמצע שלו לא עלה לו רעיון להמשך,פסק מכתיבתו,והתחיל אחד אחר.אחר כך הפסיק גם אותו,חזר אל ההוא,המשיך שני עמודים,עזב,התחיל אחד חדש.
אבל דבר כזה לא טוב לעשות.כל הכבוד לך שאת לא מוותרת ומנסה להמשיך את הסיפור שעליו את שוקדת,ושאותו את צריכה לגמור.
השראה אפשר למצוא בכל מקום ולקחת מכל אחד.
את רואה את הנוף,פתאום מופיעה נורה מאירה.
את מדברת עם אנשים,ואז משפט כלשהו מזיז לך ת'גלגלים בראש.
דברים כאלה יכולים לעזור לך.
ויש לך דמיון.רואים את זה בסיפורים שלך.את יכולה להשתמש בו.

אני מנסה, אבל באמצע אני הולכת לאיבוד, כאילו ששכחתי מה בכלל רציתי לכתוב לפי כן.
זה פשוט…יש לי מין בעיית זיכרון כזאת, אני רושמת הרבה בשביל לא לשכוח, (כי זה קורה לי הרבה)
אבל אני מבטיחה שלפחות עד יום שני אני ימשיך את הסיפורים שלי .

אל תבטיחי שום דבר!קחי את כל הזמן שיש!כדי לכתוב סיפור טוב,באמת טוב,אסור לך לקבוע זמנים.יש לך את כל הזמן,ואף אחד לא לוחץ עליך.

חחחח אוקי (: