זמן שונה פרק רביעי
"קדימה ולנטינה, את ממש איטית!" אמר אליי קריספין "הובכן תנסה אתה
לרוץ בנעליים האלה ובשמלה הזאת!" צעקתי אליו בתגובה
"אוקיי אם את רוצה נוכל לעבור אצלך בחדר ואת תחליפי בגדים"
ענה כניסיון לפייס אותי"בסדר" אמרתי וניסיתי להשיג אותו, אך לא הצלחתי
אלה רק כאשר נכנסנו אל המטבח מכוון שעצר לדבר עם הטבחית
כמובן שעד שהגעתי היינו צריכים לצאת "נו באמת!" אמרתי בתיסכול
"טוב, תחכה לפחות עד שאני אוריד את הנעלים" אמרתי לקריספין
"טוב קדימה בוא" אמרתי לאחר שהורדתי את הנעלים יכולתי להשיג אותו
" עכשיו נלך אל החדר שלך ויהיו לך 5 דקות להחליף בגדים"
אמר לי קריספין בעודו שועט במסדרונות "ואז יש לי משהו לספר לך"
אמר "אז תספר עכשיו" אמרתי לו, חיי הפכו אותי לקצרת רוח
"אוקי, חשבתי שבמקום שתקבלי סיור הטירה נוכל מחר ללכת לעיר "
אמר לי "אוקי, אבל נצתרך תחפושות" אמרתי מכוון שידעתי כמה מסוכן זה
מלוכה לטייל לבד ללא השגחה "יש לך רעיונות?" שאל "ברור שיש לי"
אמרתי לו"מחר תבוא לחדר שלי ותקבל את התחפושת" אמרתי לו
"אני מקווה שלא יהיה לך אכפת אך גם איאן יבוא איתנו" אמר לי
"אין לי בעיות עם הסידור הזה, הייתי רוצה להכיר אותו"
אמרתי בדיוק כאשר הגענו אל החדר שלי "חמש דקות ואנחנו כבר נהיה בחוץ"
אמרתי לו לנכנסתי לחדר, אספתי את שערי לצמה ולבשתי שמלה פשוטה בצבע חום
"קדימה קריספין, אנחנו צריכים לזוז" אמרתי לו כאשר יצאתי מהחדר
"את יודעת השמלה הפשוט אינו ממעיטה את יופייך" אמר לי
"כן זאת אחת הבעיות שאיתן אני אצטרך להתמודד מחר"
אמרתי לו ומשכתי אותו במסדרונות אל עבר החצר
ולמרות שלא היה לי מושג איפה הדלתות מצאתי את הייציא תוך כמה דקות
"את ממש טובה בזה" אמר לי קריספין "טובה במה?" שאלתי אותו
"במציאת דרכך" ענה לי ומשך אותי אל חלקת דשא
"זה אחד המקומות האהובים עליי, לרוב האנשים אסור להתקרב אליו"
אמר לי "אה אז הבאת אותי לכן בשביל שתוכל להרוג אותי?" שאלתי אותו בציניות
"לא פשוט חשבתי שארא לבת מישפחתי מקום מחבוא נחמד"
אמר וחייך אליי חיוך מדהים, וככה העברנו את הערב בצחוק ובאכילה
עד אשר החשיך והיינו צריכים ללכת חזרה אל הטירה "טוב נתראה מחר בשעה השנייה"
אמר לי, וכמעט שאלתי אותו מה זאת אומרת אך אז נזכרתי כי בימי קדם
היום התחיל בשש בצלצול הפעמון הראשון ובכול פעם שהפעמון צלצל
זה סימן תחילה של שעה נוספת אז זאת אומרת שניפגש בשמונה
ביקשתי מויקטוריה להעיר אותי אותי עם הצלצול הראשון וגם להביא לי מספר דברים
למחרת הבוקר, וככה הלחתי לישון בתקווה שכול זה לא רק חלום
תגובות (0)