Now or never-פרק שישים ושבע

*מנקודת מבטו של זאין*
"בנים מהר בואו!!!!!" צעקתי וכולם התאספו סביבי.
"מה קרה?" שאל נייל נוגס בכריך שלו.
"הארי נדרס והוא בבית חולים בואו מהר" עניתי וכולם היו עם פרצופים על הפנים שלהם.
"נו מה אתם באים?" שאלתי שראיתי שהם לא זזים.
"למי אני יחטיף בטוסיק?" שאל לואי בקול ילדותי.
"אם תמהר קצת הוא יחיה!" צעקתי עליו.
"בנים נו תהיו רצינים פעם אחת הוא עומד למות בואו" אמר ליאם. כולם יצאו והלכנו לבת חולים. ראתי את שירז והיא קפצה עליי בחיבוק מוחץ. כולם חיבקו אותה והרופא יצא.
"אני מצטער אבל… ניסינו כמה שיותר וזה נגמר…" אמר הרופא משפיל מבט.
"מה זאת אומרת?" שאל נייל.
"הוא… אם בדקות הקרובות הוא לא יתעורר הוא.. ימות…" אמר בלחש הרופא.
"מה??????? תנסו כמה שיותר אני לא יכולה בלעדיו!!!!!!!!" צעקה שירז והחלה לבכות שוב. חיבקתי אותה כדי שתירגע והיא יצאה לבחוץ.
"אנחנו מנסים כמה שיותר וכרגע אנחנו מבצעים החייאה" אמר הרופא. כולם החלו לבכות ואפילו אני.
~כעבור שעה~
"הוא מתחיל לנשום!" צעקה שירז. אחרי כמה זמן הארי התעורר.
*מנקודת מבטה של שירז*
"הארי אני ממש ממש מצטערת" אמרתי בלחש שנכנסתי לחדר.
"זה בסדר אני הייתי מגעיל" אמר.
"יואו כמה תחבושות יש לך!" אמרתי.
"לזה קוראים הארי סטייל" אמר מצחקק.
"אתה מתכוון סטיילס?" שאלתי גם מצחקקת.
"אותו דבר" אמר.
"בישראל זה מאוד משנה, שהייתי שם חייבים לדבר נכון אחרת לא יבינו אותך" אמרתי.
"כן הבנו את חכמה…" אמר בקול אדיש.
"ולא מגיע לי על זה נשיקה?" אמרנו ביחד והתחלנו לצחקק מכייון שאת השיחה הזאת ניהלנו כבר.
"אני אוהב אותך" אמר.
"ותנחש מה?" אמרתי.
"מה?" שאל.
"אני הרבה יותר!!!!!!!!" אמרתי ונישקתי אותו.
"אה וגמה יולדת" אמרתי לאחר הנשיקה.
"וואו!!!!!!!!!" צעק.