מי אתה ומה אתה רוצה מימני פרק 1

פתחתי את עיני לא הבנתי מה זה הבית הזה ופתאום אני רואה ילדה צועקת:,
"אמא היא קמה",
איזה מישהי באה אליי לא הבנתי מי זו היא נתנה לי כוס תה קטן עם נענע, שתיתי את התה ונזכרתי שכמעט יכולתי למות עם האש וכל זה רק לא זכרתי למה ברחתי , וזכרתי מי ההורים שלי ואיך הבית שלי ניראה אבל המקום שההייתי נמצאת בו זה לא היה הבית שלי וגם לא המשפחה שלי.
"שלום אני נורית ואלה הבנות של שני ושירה" נורית אמרה לי ועצרה,
"שמענו צעקות וראינו אותך בלי הקרה על הקרקע , וראינו אש כיבינו אותה" נורית אמרה לי,
שני הייתה עם שיער שחור חלק וארוך מאוד , השיער מגיע לה עם הרצפה כמעט ושירה הייתה עם שיער חום חלק וארוך שמגיע לה גם עד הרצפה, לשני היו עיניים שחורות ולשירה היו עיניים ירוקות .
שירה הייתה ניראה בת 16 יותר גדולה מימני בשנתיים, ושני הייתה ניראה בת 14 בגיל שלי בידיוק.
"שלום אני שירה איך קוראים לך" שירה אמרה,
"מזל" אמרתי לי,
"בת כמה את"? היא שאלה ,
"בת 14" עניתי לה,
"אני גם בת 14" שני אמרה לי,
"באלך להיות חברות" שני אמרה לי,
"בסדר" עניתי לה.
"גמאני חברה שלך ואפילו גמאני יכולה להיות אחותך" שירה אמרה לי,
"בכיף" אמרתי לה.
נורית זאת אמא שלהם נורים היא עם שיער אדום מתולתל שמגיע לה עד הכתפיים. והיו לה עיניים בצבע דבש היא הייתה אמא שלהם. לפתע היו דפיקות בדלת שירה רצה לדת במהירות ופתחה , פתאום אני רואה מישהו חתיך עם עיניים כחולות ושיער קצר בצבע בלונדיני.
"זה חבר של שירה , כל הבנים בבית-ספר מתחילים איתה" שני אמרה לי,
"ואיתך מתחילים"? שאלתי את שני,
"אממ לא אי לא כזאת מקובלת בבית-ספר" היא ענתה לי,
"טוב באלך לבוא איתנו לקניות איתי ועם חבר שלי שירה ושירה גם באה" שני אמרה לי,
"אממ לא"עניתי לה,
"טוב אנחנו הולכים ביי" שירה וחבר שלה אמרו ושני הלכה איתם.
"טוב אז גמאני חייבת ללכת לעבודה" נורית אמרה לי והלכה.
ראיתי את הטלפון ורציתי להתקשר להורים שלי ניגשתי אל הטלפון במהירות והתחלתי לחייג, אחרי כמה דקות אחדות,
"הלו" אמא שלי אמרה בטלפון אני יודעת לי הקול שלה,
"אמא זאת אני מזל הבת שלך" אמרתי לאמא שלי,
"מזל את לא מתביישת" אמא שלי אמרה לי,
לא הבנתי למה היא אומרת את זה.