my hero-פרק 1.

~מנקודת המבט של לי-אן~
יצאתי מהמקלחת, לבושה בג'ינס וחולצה כחולה.
סירקתי את שיערי החלק ונעלתי אתת נעליי, מתכוננת לעוד יום קשה.
לקחתי את מפתחות המכונית שלי,מדליקה סיגריה באותה הזדמנות.
יצאתי מהבית, נועלת את הדלת אחריי ושואפת שאיפה עמוקה מהסיגריה.
הגעתי לאוניברסיטה, פוסעת במהירות אל עבר הכיתה.
"slow down beauty" אומר לי בחור זר ומחייך אליי,אני פשוט מתעלמת וממשיכה לכיתתי.
השיעור עובר באיטיות, חומר חדש נקלט למוחי בקושי.
אני מחכה לרגע בו אוכל ללכת לאחותי,לבקר אותה.
השיעור נגמר,הלכתי לבית הקפה שנמצא באוניברסיטה וקניתי קפה.
כשהקפה בידי פתחתי בהליכה מהירה למדי לעבר המכונית, ונסעתי לאחותי.
הגעתי ליעדי, החנתי את מכוניתי. התקדמתי בצעדים מהוססים אל עבר חדרה, הזזתי את הוילון ונכנסתי.
הרופא בדק אותה בדיוק, ואמי ישבה לידה,תשושה ומותשת.
"אמא, את יכולה ללכת אני אשאר" אמרתי לה, היא חיבקה אותי, "תודה" היא אמרה.
נופפה לדניאל לשלום ויצאה מהחדר,הרופא יצא דקות ספורות אחריה.
"דני" לחשתי וליטפתי את ראשה, היא חייכה אליי כתגובה.
"לי,הם אמרו שוואן דיירקשן יבואו לבית החולים" היא אמרה נרגשת. "איזה כיף" אמרתי בחיוך.
זה כל כך חמוד מצידם לעשות זאת,זה לא דבר שקשה להם לעשות אבל בכל זאת,הם משמחים את החולים!
"דני,הבאתי לך מתנה" אמרתי לה בחיוך, והגשתי לה אריזה עטופה.
היא פתחה אותה במהירות האור, "תודה" היא אמרה נרגשת, עוד מוצר נוסף לערימת הדיירקשן שלה.
מאז שהיא חלתה התחלנו לפנק אותה בכך שקנינו לה מתנות, והבקשה שלה לא השתנתה אף פעם, 'וואן דיירקשן'.
"לי,מה שלום החבר שלך?" שאלה אותי דניאל, "אמרתי לך כבר,אין לי חבר" נאנחתי.
"לי יש חמישה" היא צחקקה.
~מנקודת המבט של אביה~
"ניילר אתה תגמור את כל העוגות" אמרתי ולקחתי ממנו את הכף.
"אבל אני רעב" הוא אמר והסתכל עליי בעיניו הכחולות.
"אבל אכלת מלא,והעוגות הן למכירת הצדקה" אמרתי לו, והוא לקח את הכפית ורץ לליאם.
"ליאם,פארטמן(איש הפלוצים) בא אלייך עם נשקו הסודי" שמעתי אותו צורח ואחריו צעקה נשית.
"הו ניילר" מלמלתי והמשכתי בהכנת העוגות כשלפתע..