גבעת המרשמלו

היה היה פעם, איכר אחד שקראו לו סבא. לא הייתה לא אישה וגם לא ילדים, אך הוא היה מוכר צמר גפן מתוק מתחת לגבעת המרשמלו, שזהרה בגוון הורדרד שלה ותמיד הדיפה ריח טוב, אך איש לא היה יכול לטפס עליה בלי עזרה של מטוס או משהו דומה. סבא היה מוכר את הצמר גפן שלו, משיג כסף וכך הלאה. הוא תמיד רצה שיום אחד, יום יבוא והוא יטוס בכדור פורח אל גבעת המרשמלו. הוא לא אהב את הדברים המתוקים האלה, אבל אם זה משמח את הילדים זה בסדר מבחינתו.

הגיע היום המיועד. סבא ספר את הכסף שלו, הניף את אגרופו ואמר: ״יש! אני יכול לטוס לגבעת המרשמלו! זה היום המאושר ביותר בחיי!״
מרוב שמחה הוא רץ אל הדוכן שלו וחילק את כל הצמר גפן המתוק בחינם. אף שלא הרוויח שקל אחד, הוא היה מאושר ביותר.
הוא ניגש אל בקתה קטנה, שהייתה בה זקנה חביבה שהטיסה כדורים פורחים. הזקנה חייכה, לקחה את הכסף שלו והובילה אותו ליד הכדורים הפורחים הצבעוניים. יחד הם טסו אל השמיים הכחולים, עוברים עננים וציפורים תועות. לבסוף, אחרי נסיעה של 5 דקות, הם הגיעו לגבעה.
סבא ירד מהכדור הפורח יחד עם הזקנה, שקראו לה סבתא. הם הלכו למרכז הגבעה ומצאו שם פתק ולידו קוביית מרשמלו בצבעי הקשת.
״שלום,״ היה כתוב בפתק. ״ אתה הראשון שהגיע לפה. הגבעה הזו היא גבעת המרשמלו, אך אין פה שום ממתק. אבל אם הצלחת להגיע עד לכאן, כנראה שיש לך חזון.״
סבא קרא את הפתק, קימט אותו וזרק אותו הלאה ממנו. ״לעזאזל!״ הוא צעק אל הדממה. סבתא ניגשה אליו והניחה יד על כתפו. ״הכל בסדר, סבא. אתה האמנת כל הדרך, טסת לפה, חסכת כסף..״
״ומה קיבלתי?״ התעצבן סבא.
״תטעם מהמרשמלו הזה,״ אומרת סבתא. ״אולי הוא טעים.״
סבא נגס בקצה של המרשמלו. לפתע הייתה לו תחושה מוזרה. הוא נתן את המרשמלו לסבתא, שנגסה בו גם. סבא הרגיש כאילו הוא יכול לעשות הכל.
הכל.

ומאז ועד היום, סבא וסבתא חיים להם מתחת לגבעת המרשמלו, גילו את נוסחת המרשמלו המדהים ופיתחו אותה, ומטיסים אנשים אל הגבעה הקסומה, מספרים את הסיפור שלהם שוב ושוב לכל מי שרק רוצה לשמוע.

♥ ה ס ו ף ♥