לחיות מחדש- סיפור חדש( פרק 1)

שעון המעורר צפצף בקולו הרועם והעיר אותי משנתי.
פקחתי את עניי לבוקר גשום במיוחד ,עננים כיסו את השמיים והרוח העיפה כמה עלים מהשלכת של הסתיו האחרון,זה היה עוד יום אפרורי וגשום ,אבל אהבתי את הגשם והעדפתי אותו על כל עונה אחרת.
בדרכי לאמבטיה ראיתי את התמונה של אחי הנעדר שלא חזר מהחופשה בדרום אמריקה .
עברו כשלושה חודשים ולמרות הפרס הכספי המובטח למוצאיו , אף אחד לא אחד לא ראה את עיקבותיו ,ככה אדם נעלם באמצע החיים .הרגעתי את הדמעות שזרמו בלי הרף מעניי במקלחת נעימה , גיל לא היה רוצה שנבכה ככה בשבילו הוא היה רוצה שנחייה את חיינו בשקט …
בדרכי לבית ספר חשבתי לעצמי איפה חברותי הטובות עדן ומור ואיפה אור החיים שלי<3
ורוני ,שי לינוי דנה,וניסן.היה מוזר לא לראות אותם בבוקר לידי אבל הכיתה הייתה חשוכה וכשבאתי להדליק את האור נעמד ליידי האור שלי והדליק את המנורה ואז נגלה לעניי חברותיי צועקות ביחד
"יום הולדת שמח ניצן..!!"
אוה.. אך שכחתי היום אני בת 16..
שלחתי חיוך מעודד לאור שהחזיק את ידי בבטחה והוביל אותי לעבר חברותיי " לא ההיתם צריכים לעשות את זה" אמרתי להם .אבל עדן שלחה אליי חיך ענקי ואמרה לי "יומהולדת שמח יפה שלי.."
בחיים לא אמצא חברה טובה כמו עדן ,הרגשתי שהיא היתה הילדה היחידה בכיתה שראתה אותי כמו שאני , היא היתה האחות הכי טובה שלי..
המורה שלי רונית שכול כך אהבתי ניגשה אליי והורתה לכוולם לשבת במקומות " הגיע הזמן לחלוקת המתנות, עדן ומור אתם ראשונות" אמרה בהיתרגשות .
לפתע עדן ומור עמדו משני צידי והחזיקו קופסא סגולה מרובעת ,שטוחה עם סרט לבן ועל הקופסא נח לו פתק עם ברכה,מור קראה את הפתק בקול רם :"ניצן שלנו,אף פעם אל תפסיק לחייך :) ותישאי תמיד כמו שאת מזל טוב עד 120 שנה .אוהבות בלי סוף עדן אלגרסי ומור ממן.."
עניי נצצו בהיתרגשות וניגשתי לחבק את שתיהם חיבוק ארוך וחם. עדן הגישה לי את הקופסא ואמרה לי להתחיל לפתוח את המתנה פתחתי את הסרט וראיתי שעדן ומור אחזו ברוכסן חולצתן כאילו נמהרו להוריד את המעיל ברגע שפתחתי את הכופסא התחלתי להיתרגש והרמתי את הבד בעדינות שכל כיתתי תוכל לצפות במתנה . עדן ומור הורידו את מעילהם ונגלה לעניי חולצה זהה למה שהחזקתי ביד , על החולצה היה רשום לאהובה הניצחית שלנו…ניצנוש אוהבות אותך המון עדן ומור .על החולצה היו הרבה תמונות שלנו ביחד אחת מהטיול השנתי בעניים דומעות סרקתי את החולצה בעניי…
וניגשתי לחבקם שוב ..בכול כוחי.
"הבא בתור ..אור " את אור הכרתי לפני שנתיים הוא בא כתלמיד חדש לכיתתנו אחרי שעבר מקנדה איך שראיתי את עניו לראשונה הבנתי שזהו אני מאוהבת כל פעם שהיתכל עליי בעניו התכולות , הרגשתי שרק אני והוא קייימים בעולם אף פעם לא אהבתי מישהו כמוהו ולכן הוא היה הכי מיוחד בעולם .. אור ניגש לכרוך את ידיו סבביב מותני ולחש לי באוזן"תראי אותי עכשיו ".
. ולפתע…