איימי (סיפור על וואן דיירקשן) 2 פרק י"ח: יוצאים למדוד!

#מנקודת מבטה של איימי:

"אז מתי להיות אצלכם?" ג'סי שאלה בהתרגשות. היינו בשיחת וידאו בסקייפ- אני, ליז וג'סי.
"בערך בשש בבוקר" שיערתי.
"כל-כך מוקדם?" ליז נאנחה, "את יודעת, לנו יש בית-ספר ומבחנים- ומורות שלי מתחשק להרוג".
"ובכל זאת?" אני ניסיתי לשכנע, "זה ייקח רק שעה".
"אני לא יודעת מה איתך ליז" ג'סי השתכנעה בדרמטיות, "אבל אני לא מפספסת אץ המדידות של איימי- אני כבר רוצה למדוד את שמלת-השושבינה שלי".
"טוב, אבל אנחנו צריכות לעשות את זה מהר" ליז נכנעה.
"נהדר, נתראה מהר" אמרתי לקראת סיום.
"ביי" ג'סי וליז אמרו.
"אני מפריע?" נייל נכנס לחדר בפרצוף מיואש ומודאג.
"לא, בכלל לא" אמרתי, "מה יש?" שאלתי.
"אני לא בטוח איפה כדאי שנתחתן- הרי סיכמנו על כמה מדינות. אני לא מוצא את המדינה המושלמת" הוא נאנח בייאוש.
"מבחינתי אפשר גם להתחתן בסלון" התיישבתי על המיטה, "העיקר להתחתן כבר".
"אני רוצה לתת לך את החתונה המושלמת".
"לא אכפת לי, עצם המחשבה שאני הולכת להיות איתך לנצח…".

למחרת התעוררתי בחמש לפנות בוקר, כל-כך מתרגשת. מתיישבת על המיטה של שנינו וקוראת ספר שבחיים לא מצאתי את הזמן לקרוא.
"בוקר טוב" לחשתי בחיוך כשראיתי אותו מתעורר הרבה זמן אחריי, כל-כך מתוק.
"בוקר…" הוא מלמל וחיבק את הכרית. "אני חייב להתארגן ולצאת למדידות- מה השעה?" הוא לחש בעודו חצי ישן.
"רבע לשש בבוקר- בערך…"
"אני אלך להעיר את הבנים" הוא שם ויצא באיטיות מהחדר, צעדים עייפים.
"תיזהר לא להעיר את היילי וסת'" אמרתי ברגע האחרון, חוזרת ומדפדפת בספר. הסתכלתי על השעון שוב, כדאי שגם אני אתארגן. פתחתי את הארון ובחרתי ג'ינס בהיר וגופיה לבנה, ביחד עם צעיף פרחוני ושמח.
"אנחנו בחוץ" קיבלתי הודעה מליז ויצאתי, לוקחת תיק ומנשקת את נייל החצי-ישן.
"ביי, הלכתי" אמרתי.
"ביי" הוא חייך.