לב-פרק 5

עברו מספר שעות מאז הגיעה אשלי לבית החולים.
היא לא משה ממיטתו של בעלה הפצוע.
לוחם אמיץ.
מפקד צעיר שלא הפקיר את חייליו בשטח ונשא אותם על כתפו על אף שהיה פצוע.
בעוד כשבועיים הוא אמור לחגוג את יום הולדתו ה29.
אם יחזיק מעמד עד אז, כמובן ויקבל לב חדש יקבל יום הולדתו משמעות חדשה.
הוא עדיין איננו בהכרה.
פיזית,הוא בבית החולים.
אך,נפשית הוא עדיין בשדה הקרב מחלץ פצועים מרכב בוער.
כה,ריגשה את אשלי המחשבה על מה שסיפר לה מפקדו בדרך לבית החולים.
כי בעת פיגוע התאבדות,נותרה ילדה קטנה עירקית לבדה,מוקפת אש.
איך בעלה האמיץ,רץ אליה הוציא אותה מישם והחזיר אותה לאימא שלה.
כשחמש דקות לאחר מיכן שתיהן נרצחו לנגד עיניו במטח יריות שנורה לעברן.
המראה הזה שבר לו את הלב ונחרט לו עמוק עמוק בזיכרון.
קייל חזר לשם,כמה ימים לאחר מיכן,והניח שם פרחים לזיכרן,כשהוא פורץ בבכי.
הוא ציין את זה ביומן הלחימה שלו,כיום ארור.
באותו יום,הוא לא הפסיק לחשוב על הנושא המצמרר הזה.הוא כתב הכל ביומן,עד לרגע הפציעה האנושה שלו.
חייליו זוכרים את הרגע הנוראי הזה.
ומה שהוא זוכר הוא רק ,מסך שחור.
כשמספר רגעים התעורר בתוך אמבולנס צבאי,כששני חובשים קרביים מטפלים בו.וגם,הכל מעורפל מאוד,בגלל עירוי המורפיום שקיבל.
"דופק-65 ויורד.."נשמע קולו של אחד מהם.
"הוא מאבד המון דם.."אמר החובש השני,מניח תחבושת פד בכדי לעצור את הדימום.
"יש לו פגיעה מאוד חמורה בלב."אמר חברו למקצוע.."קצב הנשימות שלו מדאיג אותי."
"אין ברירה צריך להחדיר לו צינור לקנה הנשימה."קרא חברו.
בעוד אשלי,יושבת לידו ואוחזת בכף היד שלו.מביטה בטבעת הנישואין על אצבעו.
סימני החיים שלו לא הראו שום שינוי.
כאשר,מצב הלב שלו מחמיר.
הוא היה מחובר למכונת לב שיכולה לתת מענה רק באופן חלקי וזמני.כרגע,מי שמזרים את הדם באופן תקין זו המכונה.הלב חלש ואינו מסוגל לבצע את הפעולה באופן מלא.
בערב,הגיעו גם הוריו ובני משפחתו של קייל.
"מתוקה,"פנתה אליה אימו של קייל,"את נראית תשושה,אולי כדאי שתלכי לישון?"
"אני בסדר.."ענתה אשלי,מוחה דימעה מעיניה.
"מה אומרים הרופאים?" שאלה שוב אימו.
"מארי,"פנתה אליה אשלי,"הוא עלול למות."
"לא אם הוא יקבל לב."אמרה מארי,מתיישבת לידו.
כאשר מאוחר יותר נסעה אשלי הביתה.
היא בהריון מתקדם ועליה לנוח.הלידה צפויה בעוד מספר שבועות.
מקווה בכל מאודה שקייל יהיה לצידה בזמן הלידה.
היא הייתה כל הזמן דרוכה ליד הטלפון.
מחכה לצילצול הגורלי,בו יאמרו לה שנמצא לו תורם.
כאשר ביום הבא,היא הגיעה שוב לבית החולים.
"את אשלי?" שאל הרופא.
"כן."ענתה,"אני אשלי.אישתו של סרן קייל דאנר."
"הוא התעורר אתמול בלילה,וחיפש אותך."אמר הרופא שוב.
"קייל,ער?"שאלה בפליאה.
"הוא ער..העברנו אותו למחלקה הקרדיולוגית."הסביר לה הרופא.
כשהוא מוביל אותה לחדר החדש שבו נמצא קייל.
אשלי העלתה חיוך קטן על פניה. טוב,לפחות הוא כבר בהכרה.