הנער שהכרתי *פרק 5*

(הרגע של ג'ואי)
אחרי שעתיים של אנגלית, יצאנו להפסקה. הייתי כל כך איטי, החזרתי את הספרים אל הלוקר באדישות, וסנדי רדפה אחרי ולא הפסיקה למשוך אותי לצד. נעלתי את הלוקר והסתובבתי אליה
"מה ?" אמרתי לה והרמתי את הקול
"בא אנחנו צריכים לרשום, את הדברים של המסיבה" אמרה ומשכה את היד שלי. עזבתי את היד שלה בכעס
"תעשי את זה לבד" אמרתי. והתחלתי ללכת אל סוף המסדרון. סנדי הייתה המומה והלכה אחרי שהיא אומרת בקול הדק שלה
"אני פשוט שונאת שאתה משנה את עצמך" אמרה, ובקושי הצליחה לעקוף את הצעדים המהירים שלי
"ג'ואי !" צעקה, וצערה במקום. עצרתי ליד הדלת של היציאה אל המגרש, ונשענתי עליו. היא התקרבה לאט ועמדה מולי
"אתה רוצה לדבר על זה ?" שאלה והעיניים החומות שלה היו מאוכזבות
"אין לי זמן סנדי, אין לי" אמרתי לה שאני מזיז את העיניים מצד לצד
"אין לך זמן למה ?" שאלה, והחזיקה את הידיים שלה
"לעשות איתך את הדברים של המסיבה" אמרתי וגילגלתי את העיניים שלי
"תביני שאני לא כמוך חוזר לבית ואין לי מה לעשות, אני ילד שיש לו מה לעשות, אני מנגן אני לומד אני מתחיל דברים חדשים ואין לי זמן למסיבה המטופשת של ידיד שלך !" אמרתי לה בקול, ושתקנו דקה ארוכה. סנדי הסתכלה עלי נפגעת, והלכה בלי להגיד מילה.
**********
(הרגע של ניקול)
"רוב !" צעקתי שאני עומד על סלע גדול, שנמצא רחוק מהמגרש. רוב הסתכל עלי שהוא יושב עם ברני על הספסל הרחוק. הוא אמר לברני כמה מילים והתקדם אלי. ירדתי מהסלע וישבתי עליו
"קרה משהו ניקול ?" שאל, שהוא נראה בלי מצב רוח
"בא אני רוצה לדבר איתך, על מה שדיברנו היום" אמרתי ונתתי לו מקום לשבת. הוא ישב והסתכל לצדדים
"אז, רק אתה עומד לדעת מזה" אמר והסתכל עלי. הסתכלתי עליו והקשבתי
"אני עובר לגור אצל דודה שלי, וכמו שאמרתי היא גרה במקום של העזובים" אמר והוריד את ראשו. הסתכלתי עליו והרמתי את הגבות שלי
"למה מה עם הההורים שלך ?" שאלתי והסתכלתי לתוך עינייו
"תראה הם רבים כל הזמן, ופתאום הם אמרו שהם רוצים קצת שקט ממני" אמר
"הם חושבים שזה יעזור לקשר שלהם ?" שאלתי אותו. רוב משך בכתפיו
"אני לא יודע, אבל אני מעדיף ללכת לדודה שלי ולא לשמוע צעקות" אמר וצחקק מעט. חייכתי חיוך של שניה, והרגשתי עצוב. רוב הביט בי וחייך את החיוך הידידותי שלו
"תראה ניקול אני יודע שזה עצוב, גם אני מפחד מהמקום הזה, אבל אם ההורים שלי אמרו ללכת אל הדודה הזאת אז בטוח שיהיה טוב" אמר. הסתכלתי עליו והורדתי את הראש
"טוב אני מקווה שיהיה בסדר" אמרתי. רוב הנהן בראשו ושתקנו כמה רגעים. שמתי לב שרוב היה קצת לחוץ שכול פעם הוא הסתכל על השעון שהיה בפרק היד שלו
"מתי אתה הולך אליה ?" שאלתי
"מחר" אמר וקם וסידר את המכנס שלו
"למה אתה קם ?" שאלתי אותו וקמתי אחריו
"המורה למחשבים אמר לי לבוא אליו כמה דקות לפני סוף ההפסקה" אמר בחיוך והתחיל ללכת.
נשארתי עומד שם לבד, הרגשתי עצוב שהידיד הכי טוב שלי אלך למקום הזה. אבל מה יקרה לו אני לא יודע.
******
(הרגע של לארי)
שכבתי על הבטן, הגב שלי היה עם סימנים סגולים ולא יכולתי לשכב על הגב. זה שרף לי ולא יכולתי אפילו לגעת שם. המיטה הייתה קשה מאוד, אבל זה לא הפריע לי רק הכאב הפריע. רציתי לישון הייתי עייף כל כך, אבל לא יכולתי להרדם בגלל שאמא ישבה בסלון וראתה טלוויזיה בווליום גובה. היא עושה את זה בכוונה אני יודע, אין שקט ממנה אף פעם. החזקתי את הכרית חזק, וניסיתי להוציא את הכעס.
נרגעתי אחרי כמה דקות, ועצמתי עיניים. פתאום נזכרתי באבא שלי, ואמרתי לעצמי, אם אבא היה כאן החיים שלי היו אחרים, אבל גם אם אבא היה כאן זה אולי היה אותו דבר. זה קרה בגלל סבתא, מה היה קורה אם אמא לא הייתה כל כך קשורה אליה, מה היה קורה אם הייתי הולך עם הנער הזה. חשבתי וחשבתי עד שנרדמתי, אבל אני עדיין לא יודע מה היה קורה.
*****
(הרגע של רוי)
המשכתי לשבת על הסלע, שאני שקוע במחשבות. פתאום שמעתי צפירות, קפצתי מעט ולא התייחסתי לזה, הצפירות המשיכו והמשיכו עד ששמעתי קול מוכר
"רוי !!" נשמע. נבהלתי וקמתי על הרגליים, הסתכלתי סביב וראיתי מכונית ישנה עומדת, ובחור מבוגר יוצא ממנה. התאמצתי לראות עד שראיתי שזה היה אבא שלי. הוא התקדם אלי עם ההליכה המלחיצה שלו. פחדתי שהוא ישים לב לריח של הסיגריות שנמצא בבגדים שלי, הוא עמד מולי ודיבר עם הקול הכבד והצרוד שלו
"מה אתה עושה כאן ?" שאל ונדף ממנו ריח של אלכוהול. התרחקתי ממנו כמה צעדים
"רק עכשיו באתי לכאן" שקרתי. אבא הסתכל עלי עם המבט הרציני שלו
"אתה אף פעם לא עשית לי איזה הפתעה" אמר והזיז את ראשו
"על מה אתה מדבר ?" שאלתי וכייווצתי את הגבות שלי
"סיגריות, שתייה" אמר והסתכל לתוך העיניים הירוקות שלי
"אני לא מתקרב לזה אבא" אמרתי והורדתי את הראש. פתאום הוא תפס את החולצה שלי וקירב אותי אליו
"לא מתקרב אה, לא מתקרב !" צעק. ניסיתי להשתחרר ממנו
"אתה חושב שלא ראיתי את הסיגריות שלך מתחת למיטה" אמר בקול מאיים
"אם הייתה רואה, הייתי אומר את זה מייד" אמרתי שאני עוצם את העיניים שלי
"אנחנו לא כל כך בקשר, אתה חושב שאני צריך אותך בבית ?" שאל והחזיק אותי חזק
"תעזוב אותי אבא !" צעקתי בקול מתחנן, והכוח שלו ניצח אותי
"אני יעזוב אותך כשתגיד את האמת" אמר בקול שקט. הסתכלתי עליו מפחד ושתקתי כמה שניות
"אני לא, אני לא עושה את זה" אמרתי שאני חושש לדבר
"אז מה זה ?" צעק והוציא בכוח מהכיס שלי את המיצית. פתחתי את העיניים בפחד
"בשביל מה זה, לעשות אור בלילה ?" אמר, והדליק אותה וקירב אותה אל הפנים שלי
"אם עוד פעם אחת אתה תשקר, מי שלא מתגעגע יתחיל להתגעגע" אמר בקול שטני וזרק אותי על המדרכה. הוא הכניס את המיצית לתוך הכיס שלו וחזר אל המכונית. נשארתי יושב על האדמה בלי כח. לא החזקתי את עצמי והתפרצתי בבכי.
…..