נעדרת – פרק 5 (הסיפור שלכם)

-קנטקי-

-נקודת מבט היילי-

מבין כול הקבוצות אנחנו הקבוצה הכי קטנה , אני , ר'יי , ריין , ברונו , וניק .
בן-דוד של בלייר גר בקנטקי אז באנו לכאן לנסות את מזלנו ואולי למצוא משהו שיעזור לנו למצוא את בלייר .
"תכסי את עצמך" לחש לי ניק כשהלכנו ברחוב .
הלכנו אני והוא לקנות אוכל , בזמן שכול השאר מתמקמים במלון , "מה הבעיה בלבוש שלי ?" שאלתי אותו מושכת כתפיים .
לבשתי מכנס קצר קרעים שחור , ומחוך ורוד חלש המדגיש את הגזרה הדקה שלי , ועקבים גבוהים שחורים .
"אנשים פה בוהים בך"מלמל אלי ניק .
"אני תמיד מתלבשת ככה" מחיתי , "ואין לי פה שום דבר אחר ללבוש" אמרתי .
הוא הוריד את הג'קט שלו ונתן לי אותו , "תכסי את עצמך" אמר שוב .
"אוקי אבא" מלמלתי ולקחתי את הג'קט מידו ולבשתי אותו עלי .
ככה אני מה אני כבר יכולה לעשות בנדון , אני אוהבת להיות כמו שאני , חצופה , שובבה , קשוחה שצריך .
השיער הבלונדיני גלי שלי התעופף ברוח , והעניים הירוקות כחולות שלי זהרו לאור השמש ההולכת ושוקעת .
נכנסו למכולת שבקצה הרחוב שלנו , וניק התחיל להעמיס בעגלה אוכל ושטויות בסגנון .
"אני מחכה לך בחוץ" אמרתי לניק ויצאתי החוצה .
שלפתי את הפלאפון שלי מהכיס וישר חייגתי את המספר המוכר של אביה .

-"היי סיס , איך בטקסס?" שאלתי אותה כשענתה לשיחה .
-"מעולה , הכול כול כך כפרי פה" צחקה בקול החמוד שלה .
-"אז מה עם כולם ?" שאלתי מתעניינת טיפה .
-"את יודעת כרגיל , אלין עם טים הקטן , אוסטין נסע לקנות סיגריות , כריס מעשן את הסיגריה האחרונה, ושון לא מפסיק לחפור עם הגיטרה" אמרה צוחקת .
"שקט , אני מנגן יפה" שמעתי את קולו של שון ברקע .
-"אז אין חדש ?" שאלתי כשהבנתי שהכול כרגיל , כול אחד בעיסוקים שלו .
-"לא , הכול בסדר בינתיים , אז איך בקנטקי ?" שאלה אותי .
-"נחמד , אנשים נועצים מבטים , אבל חוץ מזה הכול סבבה פה " אמרתי לאביה .
-"את לבושה חשוף נכון ?" ניחשה בהצלחה .
-"את יודעת איך נראה המלתחה שלי , אז מה את שואלת" צחקתי והיא התחילה לצחוק אחריי .
הבחנתי בניק חוזר אל הקופה עם עגלה מלאה באוכל .
-"אוקי אביוש אני חייבת לסיים , מסרי ד"ש לכולם , ובהצלחה !" אמרתי לה .
-"תודה נסיכה , גם לכם " אמרה והשיחה התנתקה .
ניק שילם לקופאית והעמסנו את הדברים שקנה בתא האחסון של הרכב השחור שלו , ונסענו בחזרה למלון .

-ניו יורק-

-נקודת מבט האנה –

"כמה זמן כבר לוקח להגיע לפה מהחדר שלנו ?" שאלתי את הבנים שהיו עסוקים בלאכול הכול .
"אני הולכת לראות איפה היא" אמרתי להם וקמתי במהירות מהשולחן , עם כול צעד וצעד הדאגה לג'סמין גברה .
הגעתי אל המעלית , ולחצתי כמה פעמים בעצבנות על הכפתור הכתום המזמין את המעלית , "איפה המעלית הדפוקה הזאת ?" מלמלתי בעצבים והמשכתי ללחוץ .
לאחר דקות ארוכות שרק לחצתי על הכפתור , והמתנתי חסרת סבלנות למעלית שתגיע , דלתות הפלדה נפתחו והחליקו הצידה .
האור במעלית נדלק בצבע לבן ומאיר , ראיתי את ג'סמין מעולפת על הרצפה , חסרת הכרה , חיוורת כול כך .
"היא קלאסטרופובית !!" צעקתי בקול ורצתי אליה .
הצמדתי את קצות אצבעותיי אל העורק הראשי בצווארה וחיפשתי אחר הדופק , נשמתי לרווחה , היא חיה .
מייקל , וטיילור באו מכיוון חדר האוכל , וראו אותי רוכנת על הרצפה , "מה קרה ?" שאלו בלחץ ביחד ורצו לעברי ואל ג'סמין המחוסרת הכרה על הרצפה .
"היא חיה" מלמלתי בדאגה אל טיילור שבדק כמוני את הדופק שלה .
"היא קלאסטרופובית לעזאזל , המעלית בטח נתקעה והיא התעלפה " אמרתי להם .
"זוזי אני ינשים אותה " הציעה מייקל , "תשב בשקט" אמרתי והוא ישב בחזרה על הרצפה במקומו .
קייל הופיע גם הוא מכיוון חדר האוכל ורץ לעברינו שראה את כולנו רוכנים מעל ג'סמין על הרצפה .
"מה קרה פה ?" שאל בדאגה .
"היא איבדה את ההכרה " אמרתי לו והצבעתי על המעלית , קייל הבין הכול לבד .
"בואו נעלה אותה לחדר , היא תתעורר באיזה שהוא שלב" אמר קייל .
"אתה לא חושב שכדי שניקח אותה לבית החולים ?" הציע טיילור , "לא היא תהיה בסדר , זאת לא פעם ראשונה שזה קורה" אמר מייקל .
קייל הרים אותה מהרצפה ונשא אותה בזרועותיו , נכנסנו קולנו דחוקים במעלית ולחצנו על הכפתור של הקומה שלנו .
נכנסנו אל החדר שלי של ג'סמין ושל סטפני שעכשיו הייתה ערה .
"מה לעזאזל קרה ?" שאלה בדאגה והביטה על קייל המניח את ג'סמין על מיטתה .
"מעלית , קלאסטרופוביה" אמרתי לה והצבעתי על ג'סמין , "אה" אמרה מבינה .

-קנטקי –

-נקודת מבט ריין –

היילי וניק חזרו מהמכולת עם הרבה אוכל , "תודה לאל , סוף סוך אוכל" אמר בהתלהבות ברונו וקפץ על השקיות שנשאו בידיהם .
"לאט " צחקה היילי ונתנה לו את השקיות הכבדות שהרימה .
"קחי" אמרה היילי ונתנה לי חפיסת שוקולד עם עדשים בדיוק כמו שאני אוהבת , "תודה" מלמלתי ופתחתי את העטיפה האדומה של השוקולד .
לקחתי קובייה מהשוקולד , והצעתי גם להיילי ור'יי , אבל היילי היתה עסוקה כרגיל בלהכין לה אוכל צמחוני ובריא , ור'יי אכלה עם הבנים מנות חמות .
"אחרי שנסיים לאכול נלך אל צ'אד" אמרה היילי .
צ'אד זה הבן-דוד של בלייר , אולי הוא יעזור לנו עם החיפוש אחריה , אולי היא דיברה אתו בזמן האחרון או שאולי היא אצלו , או שביקרה אצלו לא ממזמן .
"טוב" מלמלו הבנים תוך כדי אכילה , "בסדר" אמרה אחריהם ר'יי .

אחרי שהם סיימו לאכול נסענו אל הבית של צ'אד שבצדדי העיירה , תקתקתי על דלת העץ החומה כהה.
נער בערך בן 20 , או יותר פתח לנו את הדלת , שיער שחור כהה בדיוק כמו של בלייר , אבל העניים בצבע חום בהיר .
"היי" אמרה היילי בגב זקוף ובקול יציב .
"אפשר לעזור לכם ?" שאל מרים גבה ומביט על חמשתנו שעמדנו בפתח הבית שלו .
צללית שעמדה מאחוריו ליד הקיר והסתתרה , נראתה כול כך מוכרת .
שיער שחור כהה וארוך , ניצוץ של עניים שחורות כמו נוצות של עורב , עור לבן וצח כמו שלג .
"בלייר !!!" קראנו אני היילי ור'יי ביחד .