הים תמיד שקט- פרק 25

" תגידי, שמעת מה מארגנים עכשיו בבית הספר? " שאל אותי ליעד.
" לא.. ספר, זה משהו חשוב? ".
" בשבילי לא, אולי בשבילך כן " הוא אמר.
" אוקיי, דבר ".
" יש איזה תחרות של איזה משהו.. אני לא בדיוק יודע מה.. כתיבת שירים או כתיבת סיפורים, אנערף, זה מעניין אותך? ".
" כתיבה? ".
" כן.. בדר"כ ילדים שקטים כותבים הרבה ".
" אני לא ממש דומה לילדים שקטים אחרים " אמרתי לו.
" מה זאת אומרת? ".
" אני ביישנית זה נכון, אבל אני לא כותבת כדי להעביר כל מיני דבירם אחרים. בדר"כ כשאני בבית אני פשוט.. לא יודעת.. עוזרת לחיים לפעול ".
" הא? " הוא שאל בחיוך.
" בגלל שאבא שלי נפטר, ואין עוד מפרנס, אני צריכה לדאוג שהבית ימשיך להתקיים. אין לי ממש זמן לעשות כל מיני דברים שאני אוהבת. אבל בכלל, אם כבר, אני יותר טום בוי מאשר ילדה כזו שכותבת. אם לא הייתי ביישנית כל כך אני חושבת שהייתי מתחברת במהירות לצד של הבנים ולא של הבנות ".
" אבל את כל כך עדינה ומטופחת.. ".
" אולי זה רק נראה ככה " הוא אמר בחיוך.
" אתה כותב? " שאלתי.
" אף פעם לא יצא לי אם אם רוצה לדעת.. ת'כלס אני לא כותב. אני חושב שיש לי דברים יותר טובים לעשות מאשר לשבת עם עצמי ולכתוב ".
" אני במקום לכתוב פשוט חושבת המון ".
" מחשבות טובות או רעות? ".
" אתה יודע.. " אמרתי, " מחשבות שאוהבות לבוא ".
" על החיים, על אנשים, על דברים שקורים, אירועים? ".
" הכל מהכל " אמרתי לו בחיוך.
" תגידי, את רוצה להכיר את מי ששם? דווקא לא יזיק לך להכיר אנשים ".
" האמת.. " אמרתי, " לא מפריע לי ".
" באמת? " הוא שאל בפליאה, " וואלה הפתעת אותי, חשבתי שבטוח תגידי לא ".
" אני חושבת שאתה צודק בזה שאתה אומר שכדאי לי להכיר אנשים חדשים. לא אכפת לי כל עוד תעמוד לידי שאני לא ארגיש כל כך מובכת. פשוט לדבר? להיכנס לשיחה? ".
" פשוט תזרמי " הוא אמר, קם והושיט לי את היד שלו. אני לקחתי את התיק הקטן שהבאתי איתי, את המגבת קיפלתי על היד וניגשתי ביחד עם ליעד לחברים שלו שישבו מתחת לסככה.
" תכירו " הוא אמר בחיוך, " זו יולי. יולי תכירי אלה חברים שלי, כולנו חברים להורים שלמדו ביחד בתיכון. אנחנו אוהבים להיפגש אחת ל ולהחליף חוויות ".
" היי " אמרתי בחיוך. חלקם התחילו לדבר איתי, חלקם המשיכו בשיחות שלהם. הם לא היו הרבה חבר'ה, בערך שישה. לאחת התחברתי מאוד, קראו לה שרון. היא הייתה מתוקה כזו, חייכנית, מיד שאלה עליי כל מיני דבירם. דיברנו כאילו אנחנו מכירות שנים.
כשראיתי שהשעה כבר 5 וחצי אמרתי לליעד שאני חייבת לחזור הביתה. הוא אמר שגם הוא צריך לחזור ושהוא יקפיץ אותי הביתה. אני לא התנגדתי.
הגענו למתחת לבית ושם, שוב, חיכתה ההפתעה המאוד לא נעימה. למזלי, ליעד היה איתי.
" עוד פעם.. " לחשתי והסתכלתי על ליעד.
" תני לי לטפל בזה " הוא אמר ושנינו הלכנו לכיוון הדר. הפעם היא באה לבד.