They don't know about us פרק- 17#••

פרק- 17#••

*מנקודת המבט של הארי*

״לאן את חושבת שאת הולכת?״ אמרתי בפרצוף מאיים , היא גיכחה וליאם ונייל צחקקו … חח בכלל לא שמתי לב שהם יסתכלו עלינו.
״ביי הארי!״ אמרה לי והגבירה את קצב ההליכה שלה.
הלכתי אחריה והשגתי אותה.
״נו, מה אתה רוצה?״ אמרה לי בפנים חצי רציניות.
״אני רק רוצה לדעת למה את מתנהגת ככה?״ אמרתי לה מחכה לתשובה בשילוב ידיים.
״איך ככה?״ היא שאלה אותי לוקחת צעד אחורה ואז עוד שניים קדימה, כאילו היא מבולבלת.
״למה את ככה, כל פעם את מתנהגת אחרת… פעם את מראה את האהבה שלך אליי, פעם את מסתירה אותה וגם לפעמים מתרחקת ממני כאילו את מסתירה ממני משהו שאני לא צריך לדעת.. אז.. למה את ככה?״ שאלתי אותה וירדה לה דמעה מהעין, הבנתי כנראה שאין לה כל כך מה להגיד.. יצאתי אל מחוץ לחדר יושב על הספסל הכחול שישב שם, טוחב את פניי אל תוך ידיי וחושב מעט.. האם זה טוב שהכרנו? או האם היא באמת מסתירה ממני משהו.. הרי אין לה כל כך מה להסתיר… היא הייתה איתי כל הזמן לא יצא לה להיות עם מישהו אחר..

*מנקודת המבט של אור*

זלגה לי דמעה אחרי ששמעתי את דבריו של הארי שיצאו מהקשרם..
לא הבנתי מאיפה עלה לו המחשבה הזאת שאני מסתירה ממנו משהו, הוא בכל זאת צריך להבין שאני מתרחקת ממנו כי אני לא הכי מכירה אותו, אפילו לדייט נורמלי לא יצא לנו לצאת ביחד.. ואם אני מתרחקת ממנו אז זה רק בצחוק.
אני מתחילה לחשוב שאולי הוא לא באמת רצה להכיר אותי מלחתחילה.
אבל הרגשתי שאני חייבת לצאת לדבר איתו, אפילו אם הוא לא יסכים.. אני אשב עליו מצידי..!
יצאתי מהחדר, וראיתי אותו יושב על הספסל הכחול שהיה שם.. שפניו בתוך ידיו.
״הארי?״ לחשתי לו וישבתי על ידו.
״אור!״ אמר לי וחיבק אותי חזק וכמובן שהחזרתי לו חיבוק.
״הארי , אני כל כל מצטערת.. אני ממש לא התכוונתי שזה יצא ככה.״ אמרתי בעודנו מתחבקים חיבוק חם ודביק.
״זה בסדר, רק תבטיחי לי שלא תעזבי יותר לעולם, אני חשבתי על זה.. ויכול להיות שדבריי מעט יצאו מהקשרם, האם תסלחי לי?״ שאל בעודו משחרר את החיבוק בפרצוף ביישני.