מבצע BAH1 // פרק 3

קולות שמחה עלו מביתן אפולו, אך ג'ייק הרגיש חלול. הרי שהוא לא בחר באלכס כי רצה בה, אלא כי היא- רגע, למה באמת בחר בה? הרי שהיה יכול להיענות בשלילה. הוא כנראה פשוט אמר את השם הראשון שעלה בו. זה הכול.
"טוב, אם כך, שלושת החצויים, ג'ייק, קייטי ואלכס – אנא מכם, לכו וארגנו תרמילים למסע, אין צורך שאגיד במה להצטייד, הרי שזהו ברור למדיי." אמר כירון.
את המשך הערב בילינו מסביב למדורה, תוך כדי שירת שירים, סיפור סיפורים וצליית מרשמלו. בסוף, כשכולם נשלחו לחדרים, ג'ייק הרגיש משיכה בכתפו, וזאת הייתה אלכס.
"תודה," לחשה לו, והלכה לביתן אפולו יחד עם אחיה. ג'ייק הסתכל עלייה נבלעת בביתן, והרהר בשנית מדוע בחר דווקא בה. בדקות שלאחר מכן, בביתן, ג'ייק סידר את תרמיל הגב שלו. הוא הכניס אמברוסיה, נקטר, בגדים להחלפה, מים…
אני מקווה שאצא מזה בחיים, חשב לעצמו בקדרות לאחר שסיים לארגן את תיקו, ואז נשכב במיטתו, בלי להחליף בגדים, ונרדם.

בחלומו ראה הבזקים שונים של מקומות משונים. בהתחלה, הוא עמד בחצר קדמית של איזה מבנה, שמקירותיו נפלו חתיכות טיח. החצר עצמה הייתה מלאה בצמחייה סבוכה, וכמעט ולא היה ניתן להבחין באיש הנמוך והצנום שעמד במרכז, ממלמל לעצמו.
"גאיה, את תקומי.." בתנועה חדה הפנה האיש את מבטו אל ג'ייק. "ואז יגיע סופך."
ג'ייק הרגיש כאילו הוא נופל מבניין האמפייר סטייט, במהירות של 100 ק"מ לדקה, והעלטה בלעה אותו. הוא מצמץ, וראה כי הוא עומד ברחוב הומה אדם. הוא לא זיהה את הרחוב, וגם לא את העיר, אך ראה זוג אנשים יוצאים מחנות בריצה. לא, לא זוג אנשים. זוג קיקלופים, בגובה של כ-4 מטרים (אכן, נמוכים יחסית), צעד בריצה מהירה ברחוב. לא נראה כי האנשים מבחינים בהם, אך לאישה אחת עף הכובע מרעידת צעדיו של אחד הקיקלופים. היא כנראה חשבה שזהו משב רוח שהפיל את הכובע מראשה, הרימה אותו והניחה אותו על הראש בחזרה. לפתע, שם לב ג'ייק שהקיקלופים רצים לכיוונו. הם אחזו כל אחד בחנית בעלת להב מחודד. ג'ייק ניסה להניע את רגליו בכדי לסטות מדרכם של הקיקלופים, אך רגליו נותרו נטועות במקומן. הם התקרבו.. שני מטר ממנו.. מטר ממנו.. חמישים סנטימטרים.. ואז, בבום גדול, הם חלפו דרכו. הוא הרגיש כיצד גופו נקרע לגזרים, הדם נוזל מפצעיו, איבריו נשמטים על הארץ. מוחו התערפל, ובבת אחת הכל נדם, וכל מה שראה היה אור זהוב וחיוור, ויד שמזמינה אותו קדימה-
ג'ייק התעורר בבהלה. הוא סקר במבטו את החדר של הביתן, וכמעט צרח מאושר שזה היה רק חלום.
אבל חלומות של חצויים הם לא סתם חלומות, הדהד קול בראשו, מה אם הכול אמת?

ב-12 בבוקר ניצבו שלושת החצויים שיוצאים למבצע מול הביתן המרכזי, נושאים בידיהם תיקים מלאים בציוד, ולבושים במכנסי ג'ינס וחולצות טריקו כתומות של מחנה החצויים.
"אתם מוכנים למסע?" שאל כירון.
כולם הנהנו, אם כי ג'ייק בהיסוס. כירון נעץ בו מבט מעודד.
הוא כנראה לחוץ ממסע החיפושים הראשון שלו, הרהר לעצמו כירון, אבל היה במבט של ג'ייק משהו נוסף, שכירון לא הבחין בו.