ממתק האהבה שלי פרק 21

הכוס שהייתה על השולחן רעדה. גם הכיסא שלי התחיל לרעוד, הכל התחיל לרעוד. אמרתי: "רעידת אדמה.." מהר נצמדתי לקיר, שכבתי לידו בתנוחה עוברית. נתנאל עשה כמוני, ליד קיר אחר. "מה אתם עושים?" שאל אבא. הרעידות נפסקו. הרצפה התפוררה… החזקתי ברצפה שעוד נשארה. ניסיתי להעלות את עצמי, אבל הרצפה כמעט התפוררה. "נתנאל!" קראתי לו בבהלה. הוא ניסה לעזור לי. בסוף הוא הצליח להרים אותי. אמרתי לו תודה וחיבקתי אותו. נשמתי עמוקות. היה חור עמוק גם ברצפה שמתחת. מרינה ניסתה לעבור, אבל היא נפלה. "מרינה!" צעקתי וקפצתי אחריה. הצלחתי לתפוס אותה, וגם תפסתי בקיר. שמעתי את נתנאל מדבר…. "קראתי לצוותי ההצלה!" הוא אמר. אני הייתי תלויה על מסמר שהיה תקוע בקיר, ומרינה הייתה תלויה על הרגל שלי.
-כעבור שלוש שעות-
"לאט לאט…" אמר האיש שבא לחלץ אותי ואת מרינה. כבר לא היה לי כוח להחזיק. הוא הוריד ממני את מרינה, ואז אותי. עמדתי להתעלף מרוב עייפות. הגענו חזרה לתחנת האוטובוס, אני ונתנאל חיכינו.
-בחזרה לעיר-
עליתי למיטה ונרדמתי. שקעתי בסיוטים. "uwah!" צעקתי. קמתי מהר. הבטתי סביב. אני לא לבד. "מי אתה?" שאלתי. הנער הביט בי. "אז את לא מזהה אותי?" הוא שאל. הקול שלו היה מוכר. הוא חייך. הוא משך אותי מהמיטה והחזיק אותי חזק. "תביטי בי." הוא אמר. האחיזה שלו הייתה חזקה. "אוקיי, אתה מכאיב לי…" אמרתי. הבטתי בעיניו, "רן!" אמרתי. הוא חייך. "איך השתנית! וואי כל כך טוב לראות אותך!" אמרתי לו. התחבקנו. "אבל אני פה בשביל נקמה. בבית הספר הישן שלנו התנהגת אליי כמו אוויר. תנסי להתנהג אליי כמו אוויר עכשיו…" הוא אמר. הוא היה חזק פתאום. הוא שם את יד ימין שלי מאחורי גבי. "מ-מה אתה עושה?!" שאלתי אותו, תוך כדי סבל בגלל היד. הוא התחיל למשוך לי בשיער.
-קטע מצונזר-
כואב לי…. טוב אני הולכת להתקלח. מתחת למים החמים, חשבתי על רן. עשיתי טעות שלא התייחסתי אליו. אחרי שהתלבשתי, הסתרקתי… ירדתי למטה אבל החלקתי. "את צריכה עזרה?" שאל רן. "אתה עדיין כאן?" שאלתי אותו. הוא עמד מולי. זחלתי אחורה בבהלה. "תירגעי, אני נקמתי כבר. אני אעזור לך לקום." הוא עזר לי ללכת עד המטבח, הוא הוציא שקיות קרח מהמקפיא ושם אותן על הקרסול שלי. "אחח….." אמרתי. נזכרתי שיש לדודה מיה תמיד קביים. רן הביא לי אותם. התחלתי לצלוע. "אנדרי?" שמעתי דפיקה בדלת. אמרתי לרן: "לך! תסתתר." צלעתי לעבר הדלת. "מה קרה?" זה היה נתנאל. אמרתי לו: "החלקתי במדרגות." "בכל מקרה, שכחת אצלי את הטבעת שלך." הוא אמר והביא לי את הטבעת שלי. "טוב, אני חייב ללכת. נתראה מחר." אמר נתנאל. הוא הלך וסגרתי את הדלת. פתאום מאחוריי עמד רן. הוא גרר אותי לחדר שלי. זה היה זמן שגרוע שבו דודה מיה לא הייתה.
-עוד קטע מצונזר-