מי שתמך בי….סיפור על וואן די-פרק 2 :)

טוב,מקווה שיצא יפה!!!!לכל המעונינות(הבנות שצירפתי)אתן תצטרפו או עכשיו או בפרק הבא!
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פרק 2:

מנקודת מבטה של אמה:

כואב.שחור.נמחצתי בלי אוויר ועוד בתוספת ההתקפים שלי…שווה….רע מאוד.
שהתעוררתי ראיתי מטושטש,וראיתי דמות מוזרה.
אחרי חמש דקות הרגשתי טוב יותר,וראיתי יותר טוב.
"איפה אני?"שאלתי.
הדמות נראתה מופתעת ושמחה,כנראה כי התעוררתי.
"מי אתה?"שאלתי.
"הבן אדם שלא השאיר אותך על המדרכה פצועה ולקח אותך לבית שלו."אמר.
"מי אתה?"שאלתי שוב.
"את רוצה להגיד לי שאת לא מזהה אותי?"שאל.
"אני אמורה?"שאלתי לחוצה.
"הארי…לא מוכר לך?"שאל.
"לא ממש…."אמרתי בבלבול.
פתאום בא עוד בן אדם,והתחיל לחפור שהוא רעב.
"אני רעבבבבבבב!!!!!!"צעק.
"הרגע היינו במקדונלס דביל!!!"צעק הארי.
"גם הרגע עשינו ריצת מרתון של 4404094948084 קילומטר בגלל שמעריצות רדפו אחרינו אז אני רעבבבבבבב!!!!!"התבכיין.
"נייל,אני עסוק.לך להציק לזאין או ליאם או מישהו אחר חוץ ממני!!!!"צעק.
הבנתי שלרעב קוראים נייל.
"טוב…אני צריכה ללכת…תודה שעזרתם לי…"אמרתי.
"בסדר אבל….שמרתי את הטלפון שלי בשלך…זה בסדר?"שאל הארי…
"נגעת לי בטלפון?!?!"צעקתי.
"טוב…סליחה…רק חשבתי שאולי תרצי שנדבר מתישהו…"
"בסדר…סליחה שצעקתי…"אמרתי ברוגע.
פתאום צץ עוד איש עם עיניים כחולות ושיער חום ואמר:
"את יכולה לבוא לפה מתי שתירצי!"
"תודה….ביי!"אמרתי שיצאתי מהדלת במהירות.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
בבית:

"מותק?למה איחרת?כבר חושך!"אמרה אימי בדאגה.
"כלום…לא משנה."אמרתי נזכרת בהארי.
"טוב יש לי חדשות טובות!!!אני מודעת להצקות שלך בבית הספר…אז…אני העברתי אותך בית ספר!"
"יייייייייייייייישששששששששששששששש!!!!תודה אימושששששש!!!!!"צעקתי.התרגשתי.מודה.
סוף סוף להיפטר מבית הספר הדפוק הזה!!!!
"ו…..כמה בנות מבית הספר החדש התנדבו לעזור לך בימים הראשונים!"אמרה אימי.
"מגניב!!!!איזה כיף!כבר חברות חדשות!"
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
יום למחרת:

לבשתי חצאית שחורה ורודה,חולצה מקושקשת אפורה-שחורה-ורודה,גרביון שחור שקוף ונעלים חמודות.
התאפרתי,ויצאתי לבית הספר.הבנות חיכו לי מחוץ לבית.
"שלום,אני אביה!"אמרה נערה עם שיער שחור חלק ועיניים חומות.
"אני אמנדה!"אמרה אחת עם שיער בלונדיני ועינים ירוקות.
"היי,אני נוי!אמרה אחת עם שיער מסולסל וארוך.
"ואני אלה"אמרה האחרונה עם השיער החום שחור והעיניים הירוקות-חומות והקעקועים.
הן נראות נחמדות!חשבתי.
"אני אמה!"אמרתי בחיוך.
"בואו נלך!"אמרה אמנדה.
אוף…בצפר….אבל….יש לי תחושה שיהיה טוב….
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
עשינו היכרות,הן דווקא נחמדות,וחזרנו מהבצפר.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"ביי בנות!"צעקתי להן.
"ביי!"צעקו כולן בחזרה.
כל היום לא הפסקתי לחשוב על הארי…ונייל שאמר "המעריצות".יש להם מעריצות?איך יכול להיות שלא ידעתי?
פתאום לאייפון שלי נשלחה הודעה.
"היי"שלחו לי.
זה היה הארי.ליבי התחיל לפעום בחוזקה,הוא היה חמוד.
"היי"שלחתי לו בחזרה.
"רוצה לבוא אלינו?"שלח לי.
"בטח!"רשמתי ומיהרתי לבית שלהם.
~~~~~~~~~~~~~;
צילצלתי בפעמון.
"היי!"פתח לי אחד עם שיער חום שחור כהה עם בלורית גדולה.
"היי…"אמרתי.
"רגע…את לא זו שהארי "הציל"אותה?"אמר שהוא עושה מרכאות עם הידיים.
"משהו כזה…."אמרתי בבישנות.
"תיכנסי"אמר ופתח את הדלת.
נכנסתי וראיתי את הארי.פתאום ליבי פעם בחוזקה.הוא היה חתיך יותר ממקודם.
פתאום ראיתי שחור,לא הצלחתי לזוז,זה היה עוד התקף.
שמעתי קולות של:"אמה?" "אמה?" אבל חלש ומעומעם.
הרגשתי חסרת אונים.