אנדרנלין – פרק 11

-כעבור ארבע חודשים –

עברו ארבע חודשים מאז , מאז שבריאן ודין הגיעו לביקור בדולנדסונוויל לוזיאנה .
דין עזב עוד אז , אבל בריאן הבטיח לי שהוא לא יעזוב אותי , ושאני לא יהיה לבד יותר .
והוא עמד במילה שלו , הוא עזב את העיר ניו יורק ועבר לגור איתי בדולנדסונוויל .
עבר כול כך הרבה מאז , סאם התחתן , והוא עדיין גר בניו יורק יחד עם אישתו הטרייה .
זה היה שוק גדול בעבור דין בריאן ובעבורי .
סאם תמיד היה סטוציונר , אבל הוא השתנה והוא נשוי עכשיו לבחורה יפיפה , שמה קרוליין .
יש לה שיער שטני קצר המגיעה עד לכתפיה , עניים ירוקות חומות עם ניצוץ בוהק בעיניה .
דין המשיך הלאה , למרות שזה קצת כאב אבל זה לא הפריע לי , מעולם לא היו לי רגשות כלפי דין .
הקשר שלנו הוא לא יותר מחברים טובים, כמו אחים .
דין התגייס לצבא ארצות הברית , הוא משרת את המדינה שלו בגאווה , הוא משרת בקצה השני של העולם באפגניסטן .

״הי בואי לעזור לי לנקות ״ צעק בריאן מהמטבח שהסתבך עם ערמת כלים גבוה.
״אתה כזה בחורה״ צחקתי וקמתי לעזור לו במטבח .
אני שטפתי את הכלים המלוכלכים , והוא ניגב ויבש אותם בעזרת מגבת כחולה והניח אותם במקומם בארונות .
״את תצטערי על זה שאמרת שאני בחורה״ אמר והניח את הסמרטוט על השיש המבריק .
״כן ? מה אתה כבר יכול לעשות לי ?״ התגרתי בו וציחקקתי מעט .
הוא הרים אותי וזרק אותי על כתפו , ״בריאן תוריד אותי !!״ צעקתי עליו ונתתי לו אגרופים על הגב .
״את קראת לי בחורה , עכשיו את תשלמי על זה !״ אמר בקול ילדותי ורץ אל מחוץ לבית .
״מה אתה עושה דביל !?״ שאלתי אותו כשהוא רץ אל עבר האגם .
הוא עמד ליד המים , ״יש לך הזדמנות אחת להתנצל״ אמר בקול דרמטי ובחיוך שובה על פניו היפות .
״לעולם לא!״ אמרתי בצניות וצחקתי .
הוא הוריד אותי מכתפו , והרים אותי כמו שמרימים כלה .
״יש לך הזדמנות אחרונה״ אמר והתכונן לזרוק אותי למי האגם הקרירים .
השמש קפחה בשמים , וקרניה ליטפו את האוויר החם .
מי האגם הכחולים נצצו לאור השמש הבוהקת במרומים , רוח קלה וקרירה נשבה ויצרה אדוות קטנות במים .
״לא״ צחקתי , ״ אין שום סיכוי בעולם שאני מתנצלת״ אמרתי לו בחיוך משועשע.
״אין בעיה״ צחק וזרק אותי אל המים העמוקים של האגם יחד עם הבגדים .
המים עקפו ועטפו את גופי העדין , עליתי אל פני המים לנשום אוויר צח .
״אתה כול כך מת !״ צעקתי לבריאן שעמד על החוף הלבן עם חיוך מנצח על פניו .
הוא הוריד חולצה וחשף גוף שרירי וקוביות בבטן , הוריד את נעליו ונשאר במכנס המגיע עד ברכיו בלבד , וקפץ אל המים הכחולים .
הוא שחה לעברי בעוד אני מתרחקת ממנו , ״ לאן את בורחת ?״ שאל והשפריץ עלי מים .
״אתה לעולם לא תתפוס אותי״ צחקתי ושחיתי הרחק יותר ממנו באגם הגדול והרחב ידיים .
הבטתי לעברו , אך הוא כבר לא היה שם, נעלם במצולות האגם , ולא נותר זכר ממנו .
הדבר היחידי שראיתי זה מים , מים שהקיפו אותי בלי שום זכר בודד לבריאן.
לפתע הרגשתי מגע בגופי , בריאן מאחורי מחבק את מותניי מתחת למים .
״תפסתי אותך״ לחש באוזני .
הרגשתי איך צמרמורת עוברת בגופי למרות המים שסגרו עלי , את לבי הפועם מתחת לעומס המים .
׳מצאת את זה׳ הכריז המוח .
׳את מה ?׳ שאלתי את המוח בתגובה .
׳מצאת את האנדרנלין שלך׳ ענה לי .
׳את מה ?׳ שאלתי שוב לא מבינה למה התכוון המוח .
אבל שוב החליט המוח לא לענות .
אבל הפעם בניגוד לפעמים הקודמות הוא שיתף פעולה עם הלב , הלב שדפק והשתולל בעוצמה .
השיער החום והרטוב שלו נדבק לראשו , מי האגם משתקפים בעניים החומות בוהקות שלו .
חיוך רחב על פניו היפות , חיוך גדול חושף שיניים ישרות ולבנות , גומה קטנה בלחי ימין .
״תודה בריאן״ אמרתי לו לפתע קוטעת את השקט שנוצר .
״תודה על מה ?״ שאל אותי וכיווץ את גבותיו כלא מבין .
״תודה שלא עזבת והשארת אותי לבד״ אמרתי לו עם חיוך מכיר תודה על פניי .