הים תמיד שקט- פרק 21
אחרי שחטפתי את הסטירה הרגשתי את הכאב. אף פעם לא הרביצו לי. לא הכרתי את הכאב. ניסיתי שלא לבכות מהכאב כדי לא להראות להדר שאני כל כך חלשה. לקח לי שתי שניות להתאושש וחזרתי להסתכל עליה.
" את פשוט… " אמרתי לה והיא נתנה לי סטירה נוספת הפעם יותר חזקה. לא יכולתי לסבול את זה. לצערי לא יכולתי לדבר, אחרת היתי צורחת או כועסת. רגש שאף פעם לא התעורר בי היה בי עכשיו- שנאה, ויצר נקמה.
הסתכלתי עליה ולחשתי לה " אני לא הולכת להחזיר לך " ופשוט התחלתי ללכת לכיוון הכיתה. ראיתי שירדן ממשיך לדבר עם החברים שלו, העדפתי לא ללכת ולהתלונן על מה שעשו לי, פשוט העדפתי שוב לשתוק. הלכתי לשיורתים ונכנסתי אלחד התאים. שם כבר בכיתי.
הצלצול נשמע. לא הייתי מוכנה לחזור לכיתה. הדר לא לומדת איתי בכיתה אבל בכל זאת, לא הייית מרוכזת. התרכזתי במכה שחטפתי. במקום ללכת לשיעור הלכתי וישבתי עוד פעם בחוץ, אבל במקום המבודד, המקום שירדן לקח אותי אליו כדי שאני אגלה לו את הסוד שלי. פשוט ישבתי שם והקשבתי לשקט. את האמת, כבר לא היה לי כוח לבית הספר הזה, מיציתי.
שמעתי רעשים מחוץ למקום שישבתי בו. לא חשבתי שמישהו יגלה איפה אני מסתתרת.
" ראיתי הכל " אמרה לי גל.
" מה? " שאלתי בלחישה.
" ראיתי את הדר סותרת לך, פעמיים. ואז ראיתי אותך הולכת מהר ולא מחזירה לה. פנית לשירותים ואחרי זה החלטתי שגם אני אבריז מהשיעור ואלך לדבר איתך. איך את? ".
" לא טוב לי גל " לחשתי לה ושוב התחלתי לבכות.
" לא יולי מקסימה, אל תבכי " היא אמרה ושמה את היד שלה עליי כדי להיות שם בשבילי.
" אני לא יכולה יותר גל. אני לא מבינה מה קרה פה בכלל.. כל כך הרבה דברים בארבעה ימים קטנים. זה כל כך לא אני ".
" למה לא דיברת איתי יותר בימים האלה? ראיתי שהעדפת לדבר עם ליעד ועם ירדן. אני הייתי שם בשבילך מהשנייה הראשונה. תאמיני לי שלראות אותך במצב כל כך פגיע גורם לי לבכות ".
"כי אני לא רגילה לזה שיש לי יותר מידי אנשים לדבר איתם. היו לי שניים, אז פשוט אפשר להגיד שניצלתי את זה ".
" את בסדר? אחרי המכה? ".
" כואב את יודעת.. ".
"היא פשוט.. מגעילה אותי.. הדר ".
" אם הייתי מקללת הייתי אומרת עליה עכשיו את הקללות הכי נוראיות. אבל אני לא ".
" כי את טובה מידי. זה גם למה לא החזרת לה ".
" אני לא אחזיר לה.. אני חושבת שאני לא אחזיר לה בחיים ".
" חבל שירדן לא ראה את כל מה שקרה.. את תספרי לו? ".
" אני חושבת שכן, אני רק אבקש ממנו לא לעשות כלום ".
" והוא יעשה את זה? " היא שאלה.
" אני חושבת שכן.. לפחות אני מקווה ".
" בואי " היא אמרה, " דברי איתי קצת, שהמחשבות יעברו למקום אחר ". אני המשכתי לחשוב על המכה אבל התחלתי לדבר אליה כאל חברה טובה. סיפרתי לה על עצמי והיא על עצמה. היא סיפרה לי סיפורים מצחיקים שהיא זוכרת מהתקופה של ירדן בכמה שנים האחרונות. פשוט העברנו את הזמן בצחוקים. אני לחשתי כמובן כל הזמן, אבל בגלל ששתקתי די הרבה בזמן השיעורים הקול שלי כבר התחיל להיות בסדר.
" מעניין אם ירדן ימצא אותך פה " אמרה לי גל אחרי שיחה של לחישות.
" מצאתי " הוא אמר והסתכל על שתינו בחיוך.
תגובות (2)
נסיחה ? את גם מאומצת ? (:
איך את מתמודדת עם זה ? מה החוויות שלך עם זה ?
בואי לפרטי (:
נסיחה ? את גם מאומצת ? (:
איך את מתמודדת עם זה ? מה החוויות שלך עם זה ?
בואי לפרטי (: