Now or never -פרק חמישים ושבע

*מנקודת מבטה של גמה*
"לורן" ענתה שירז לשאלתי.
"מי זאת?" שאלתי.
"בת דודה שלי, היא באה מישראל לפני כמה שבועות, היא מעריצה את הארי ובכלל את ואן די" ענתה.
"נו ו…" אמרתי ולקחתי עוד עוגייה.
"היא מהממת אבל ממש, היא גם מוכשרת ואני מפחדת שהארי ידלק עליה" אמרה משפילה מבט.
"תראי לי תמונה שלה" אמרתי והיא הראתה לי.
"וואו" נפלט לי והעוגייה נפלה מידי.
"אמרתי לך" אמרה והעבירה תמונה.
"היא דוגמנית, יותר יפה ממני" אמרתי מהופנטת. לורן היא בדיוק דוגמנית צעירה, היא מהממת, ודי הסגנון של הארי, אבל שירז יותר להארי לא משנה רק היופי אלה האופי.
הסתכלתי על שירז והיא נהייתה יותר עצובה.
"רוצה עוגייה?" שאלתי אותה בפרצוף והיא התחילה לצחוק.
"גמה אני… אני ממש מפחדת אני יודעת שהארי יכול להתבלבל מהר אני… אני לא יודעת מה לעשות" אמרה מיואשת ודמעה יצאה מענייה הירוקות, היא מיד השפילה את ראשה.
"היי את שמה לב מה את אומרת, הוא חולה עליך הוא לא יחליף אותך על סליחה על הביטוי 'פרחה מדגמנת'" אמרתי מרימה את ראשה.
"תודה" אמרה וחיבקה אותי.
"את הולכת לישון?" שאלתי והכנסתי עוד עוגייה לפי.
"כן" אמרה וקמה.
"אה רגע יש מצב שאת אומרת להארי שנגמר כל העוגיות שוקולד צ'יפס?" שאלתי מפוחדת.
"הוא יהרוג אותך" אמרה והתיישבה בחזרה.
"אבל זה התינוק לא אני" אמרתי בקול תינוקי.
"תביאי את הטלפון" אמרה.
"אה ואל תגידי שזאת אני" אמרתי מבהירה.
"טוב גמה.." אמרה.
"חסר לך ותאמרי" אמרתי והבאתי לה את הטלפון.