איך לא ידעתי ?! – פרק 41

פרק 41:

ראיתי את יואב אדם ותומר עומדים ליד אושר ואת מאור בתוך הבריכה !
׳ מה לעזעזאל הם עושים פה ?! אוחחח מה אני עושה עכשיו ?! אוף ! ׳
הייתה שתיקה של עצבים ומתח באוויר.
הסתכלתי על ידי במבוכה וקפצתי חזרה למים.
התחלתי לצלול ולצלול והגעתי לרצפה התיישבתי שם ולא זזתי.
תמיד הייתי יכולה להישאר הרבה זמן מתחת למים משהו כמו 4 דקות.
ממש כאילו אני דג ויש לי זימים.
הייתי בנבחרת שחייה שהייתי בת 10 תמיד הייתי מנצחת ברוב התחרויות אבל אהבת חיי האמיתית זה ריקוד….
פתחתי את עיניי מתחת למים וראיתי צל של דמות קופצת למים …
עצמתי את עיניי בחזרה , ונתתי לגוף שלי לחזור להרגשה הממכרת של רוגע .. רוגע נפשי. נתתי לגוף שלי להתפרס ולנוע עם התזוזות העדינות שיש במים ולאט לעלות איתם למעלה.
פתאום הרגשתי יד גדולה ושרירית תופסת את ידי ואז את מותניי ומעלה אותי למעלה.
הרגשתי שאני מחוץ למים אז לקחתי נשימה עמוקה ופתחתי את עיני לאט לאט. פחדתי .. אני באמת פחדתי מאחים שלי …
ראיתי את אדם עם כל השרירים שלו איתי בתוך המים,
וכולם אבל כולם עם מבט רותח על פניהם עומדים מבחוץ.
נסתי להשתחרר מאחיזתו של אדם אבל הוא חיזק אותה יותר.
״ אדם… אדם אתה מכאיב לי…״ לחשתי בקול פגוע.
״ צאי מהמים …!״ יואב ציווה עליי בקול חלש אך עצבני.
אדם חיזק עוד יותר את האחיזה שלו בי וכבר ראיתי את היד שלי לאדומה.
״ אדם!… אתה. מכאיב לי !״ אמרתי בקול קצת יותר גבוה.
אדם הסתכל עליי במבט רותח והתעלם.
״ לעזעזאל תעזוב אותי אדם !״ צרחתי עליו בכעס.
״ תסתמי את הפה שלך ! ״ יואב צעק עליי. יואב….
יואב עכשיו צעק עליי… אני … הייתי כל כך בהלם. בהלם ממנו. הוא בחיים וכמעט לא צעק עליי, רק עם הייתי ממש אבל ממש ממש מעצבנת אותו אז הוא היה צועק ואחרי חמש דקות היה מצטער על זה.
עכשיו… עכשיו ראיתי שהוא כל כך עצבני ורותח עליי שזה כאב…. הצעקה הזאת הייתה רצינית , היא הייתה בכוונה. הוא התכוון לזה.
השתתקתי והרגשתי את לבי מתכווץ חזק.
מאור התקרב אליי ותפס את ידי השנייה חזק ומשך אותי בגסות אל מחוץ המים.
ממש כמו סמרטוט הוא משך אותי אל מחוץ לבריכה ואני עכשיו עומדת על רגליי ליד מאור.
אדם יצא מהמים ועמד מצדי השני.
שחררתי בעצבים את ידו של מאור ממני והתרחקתי משניהם אחורה.
״ כן .. אתם רוצים לאמר לי מה . אתם. עושים פה ?!״ שאלתי בחוצפה עם עצבים מראה להם שאני לא מפחדת מהם . מה שבעצם אני כן עכשיו.
שילבתי את ידיי בעצבים והבטתי בהם במבט עצבני.
״ מה אנחנו עושים פה !?!״ יואב צעק עליי . שוב. אותה צביטה כואבת בלב חוזרת ודוקרת בליבי.
מבטי עבר להיות רצחני ואטום.
״ מה נראה לך שאנחנו עושים פה ?!״ אדם צעק
״ אני צריך שחבר שלך שבמקרה הוא אושר יתקשר אליי ולשמוע שאחותי רוצה להצטרף לעולם התחתון ואז היא ברחה מהבית בשתיים בלילה ! ועוד באמצע תל אביב ?!״ הוא שאל בצעקה עצבנית
הלב שלי התכווץ בחוזקה והרגשתי איך העצב והעצבים שלי בגוף עולים.
״ ולמה נראה לכם שיש לכם זכות לשלוט לי בחיים ?! נמאס לי כבר שאתם אומרים לי מה לעשות ! מה נראה לכם שאני ?! בובה ?! אה?!
כן אני רוצה להצטרף לעסק שלכם ! כשאתם הצטרפתם אתם שאלתם אותי בכלל ?! אני אמרתי על זה משהו ?! אני אפילו פאקינג לא ידעתי !
עם אני רוצה אני יצטרף ואם אני לא מצטרפת אתם לא נשארים ! מובן?!…
ומאיפה יש לכם עוד את הזכות הזאת לבוא אליי ולהגיד לי מה לעשות ..
אם אני רוצה לצאת אני יצאה.
אם אני רוצה לשתות אני ישתה.
אם אני רוצה לעשן סיגריות אני יעשן אפילו סמים !
ואם בא לי להזדיין עם כל העולם אני יעשה את זה !
ומי אמר שאושר חבר שלי ?! למה סלחתי לו שהוא הרביץ לי ?!
אתם מוזמנים עכשיו ללכת לאלף עזאזאלים מצדי תקפצו מהגג ! רק תעזבו אותי בשקט !״ צרחתי עליהם בכל הכוח ובכל כך הרבה עצבים שכבר הרגשתי את הפנים שלי נצבעות בצבע אדום ושהדמעות שלי מרטיבות את לחיי הסמוכות מעצבים.
׳הוצאתי הכל ! באמת שכבר נמאס לי. ! בא לי לברוח ! אוחחח! אני שונאת את אושר שהוא התקשר אליהם שונאת ! אוף עם העולם הזה בא לי למות !׳
לקחתי בעצבים את בגדיי מידיו של תומר ונכנסתי לבניין.
׳ הם כל כך הולכים לשלם על זה ! ׳ חשבתי בעצבים ונכנסתי למעלית כשראיתי אותם רצים עצבניים לתוך הביניין לחצתי במהירות על הכפתור שסוגר את הדלת והיא נסגרה עוד לפני שהם הגיעו אליי.
עשיתי להם אצבע שלישית בעצבים מתוך המעלית השקופה שהתחילה לעלות.
׳ אני כל כך צריכה מקלחת עכשיו !׳
הגעתי לקומה והלכתי לכיוון הדירה,
פתחתי את הדלת בעצבים ונכנסתי לבפנים.
עליתי לאחד החדרים פתחתי את הדלת ונעלתי אותה כדי שאף אחד מהם לא יכנס וזרקתי את בגדיי על המיטה.
׳ רק שהם יעבו אותי עכשיו בשקט !..׳ חשבתי מנסה להרגע כאני פותחת את הברז כדי למלאות את האמבטיה.
להרגע .. זה מה שאני צריכה עכשיו. זה ושקט.
פשוט שקט מכולם.
אני רוצה להיות עכשיו באי לבד בלי אף אחד ולהרגע.
פשטתי את בגדיי המעטים שהיו על גופי ונכנסתי למקלחת הרותחת.
׳ אני לא מאמינה שהייתי ככה מול אחים שלי ואושר ! לעזעזאל איתם ! אוף ! אני שונאת את החיים שלי ! בא לי לגמור אותם ! אולי זה מה שאני יעשה ?….׳