נתקענו באמצע שום מקום פרק 11-עם וואן דירקשן

~נקודת מבט נייל~
"מה קרה??"שאל לואי את ליאם כשחזר עם מבט מוזר,ליאם לא ענה לו הוא רק הלך לפינת האוהל,ישב וחיבק את רגליו…
"אני לא מאמין"הוא מלמל
"מה קרה ליאם,נו כבר"צעקתי כשאני מנער אותו
"תעזוב אותו..אתה רק מלחיץ אותו עוד יותר…מה הוא אמר לך ביב?"שאלה אותו בקול רך והעיפה אותי מימנו
"בקשה דבר כבר"ביקשה ליאן כימעט פורצת שוב בבכי
"הם לא מוצאים אותם,הם אומרים שאם מישהוא היה בחוץ בקור ובשצפונות האלא..רוב הסיכויים שהוא לא שרד"הוא אמר הייתי בשוק!
"מה?דיי אל תגיד את זה"אמרה ליאן כבר בוכה
אני רצתי החוצה לאיש ההצלה..
"נייל"צעקו לי הארי ולואי אבל לא עיניין אותי כלום..
"אתה חייב למצוא אותם,אלו שנאבדו אחת היא חברה שלי והשני הוא אחד החברים הכי טובים שלי"אמרתי לו חנוק בדמעות
"אני מצטער,אבל במשך 7 שעות חיפשנו אותם אבל לא מצאנו שום דבר…"התנצל איש ההצלה
"אל תיתנצל…רק תחפש אותם,הם חייבים להיות חיים"אמרתי תופס בצווארו מרוב עצבים ודמעות נופלות לי על הלחיים…
"נייל תעזוב אותו"אמרו ליאם,לואי והארי רצים ומושכים אותי…
"אבל קורל…וזאיין.."מלמלתי
"אל תידאגו,אני מבין אותו,קשה להבין שאתה מאבד מישהוא חשוב לך…
אנחנו נמשיך לחפש אותם במשך השבוע הזה…אתם יכולים להחליט אם לחפש אותם או לחזור לארץ שלכם"אמר איש ההצלה
"אני נישאר"הצהרתי
"גם אני"אמרה ליאן
"גם אנחנו"אמרו ליאם,לואי,הארי,ענבר,נוי ואלה.
"טוב אז תחכו למחר,כדי שירד כמות המים באדמה והיה יותר קל לחפש ופחות מסוכן"אמר איש ההצלה
"מה אני אמור לעשות עד מחר?"שאלתי בציניות
"לחכות,לאכול ולישון כדי שהיה לך כוח למחר"ענה לי
"בוא נייל"תפח בגבי ליאם וסימן לי לבוא לתוך האוהל..
הסתכלתי על ליאן,היא הייתה עצובה…
"ליאן בואי…מחר ניצא לחפש אותם"ניסתי לעודד אותה,אני מבין איך זאיין התאהב בה…היא באמת יפה.
"לא…היא תישאר איתי קצת כדי להשתחרר,אמרה אביה והנהנתי להסכמה..
ליאן הלכה עם אביה ואני וטום ניכנסנו לתוך האוהל…
"אז כמה זמן אתה ואביה ביחד?"שאלתי אותו
"אמ…ניראלי שלוש חודשים"ענה לי
"אז איך אתה וקורל נעשתם ביחד?"הוא שאל והתחלתי לספר לו הכל…
~נקודת צבט קורל~
הייתי בטוחה שאני לא עוברת את הלילה…הייתי קפואה,זאיין ישן ורעד כל הלילה,אני לא מאמינה שאני במצב הזה,תקועה על עץ שמתחתי זרם חזק של מים בכל מקום!ניראלי שניתקע פה עוד יומיים לפחות.
אני לא צמאה,יורד כמויות של גשם שאין מצב לא לשתות משהוא אבל אני ממש רעבה!
הלילה עבר והגיע הבוקר…
"בוקר טוב"שמעתי את הקול של זאיין
~נקודת מבט זאיין~
התעוררתי,כל הלילה קפאתי ורעדתי…
"בוקר טוב"אמרתי לקורל שהייתה ערה.
"בוקר טוב נודניק"השיבה
"על הבוקר התחלת?"שאלתי
"אתה זה שישנת…אני הייתי ערה כדי לשמור עליך שלא תיפול"אמרה עצבנית
"תודה"אמרתי ונשקתי לה בלחי
"אין בעד מה"אמרה בחיוך נבוך
"את אדומה וחמה"אמרתי
"כן…וכואב לי ממש הראש"ענתה והשפילה את הראש
"לי ניראה שאת מסמיקה"התגרתי בה
"לא ניראלי!"התעצבנה והאדימה עוד יותר
"מה קשה לך להודות בזה שאת לפחות מחבבת אותי?"שאלתי
"לא,אני לא אוהבת נודניקים,אני אוהבת את נייל"אמרה וזה צבט לי בלב
"אאוץ…טוב זה נורמאלי הוא חבר שלך"אמרתי מבואס
"יואו איזה ריגשי אתה..אתה גם חמוד"ענתה ונתנה לי נשיקה בלחי…
למרות שישבנו בקור,רעב והעייפות עדיין הצלחנו לשמח את את השני,היא ממש מצחיקה…
היה גם רגעים של שתיקה מביכה,אבל היא העבירנו אותם מהר…
הזמן עבר מהר..ועבר הרבה זמן ולפתע התחילה לצאת השמש…
"יואו איזה כיף…"מלמלה קורל מושיטה ידיים לשמש כדי לחמם אותן..הן היו כחולות.
"יואו מה קרה לידיים שלך?"שאלתי
"אני רגישה בידים ובכלל לקור ועכשיו ישלי מלא כוויות קור"היא ענתה.
"אפשר לבקש ממך משהוא?"שאלה
"כן"אמרתי
"אם אתה לא אוהב את ליאן את תהיה איתה,אבל אל תיפגע בה…
היא מאוד רגישה"אמרה
"אני כן רוצה אותה…אבל יש מישהיא שאני רוצה יותר"עניתי
"די זאיין,אני רצינית"אמרה לי
"טוב,אבל למה את כלכך אוהבת את ליאן?"שאלתי
"כי…היא החברה שלי ובגלל שהיא הייתה איתי בכל הטוב והרע מאז שהכרתי,שזה שנה…"אמרה ברגש קורל
"אהה אוקי"עניתי
"ניצתרך להיתקע פה ניראלי עוד יומיים עד שיפסיקו השיתפונות בעקבות הסערה הזאתי"אמרה כשהיא מסתכלת מטה
"כן..ואני רעב"אמרתי
"זה לא התפקיד שלי ושל נייל להיות רעבים?"שאלה בחיוך
"כן..אבל אני ממש רעב"עניתי…
המשכנו לדבר קצת…
"וואי אני עיפה,שוב…"אמרה וסימנתי לה לישון עלי…
"אוקי…תודה"אמרה ושמה את הראש לה שוב על הכתף שלי…
היא ישנה ואני התחממתי מהשמש שיצאה רק ליפני רגע…
שיחקתי לה בשיער ועשיתי לה צמות ושיחקתי בשיער שלה.
הגיע הלילה
~מקודת מבט נייל~
הלילה הגיעה ונירדמנו מוקדם כדי שמחר על הבוקר נוכל לצאת לחפש.
לט הצלחתי לעצום עין כל הלילה מרוב דאגה…וכך גם ליאן וסאי…
"נייל תירגע מחר נחפש אותם"ניסה לעודד אותי סאי
"טוב…אני ינסה"אמרתי מנסה להירדם…בסופו של דבר נירדמתי….
"קומו"צעק ליאם כדי שנתעורר,אכלנו ויצאנו מהר…
בחוץ חיכה לנו איש האס-או-אס…
"האדמה רטובה ומסוכנת מידי…יש הרבה ביצות ואזורים עם אדמה טובעניים אז ניצא לחפש אותם במסוקים"אמר איש האס-או-אס…
התחלקנו לזוגות:נוי וליאם,ענבר והארי,לואי ואלה,טום ואביה ואני,ליאן וסאי…
כל 2 זוגות עלו על המסוק עם איש צוות.וחיפשו עם כולם…
~נקודת מבט קורל~
אני וזאיין דיברנו עד שראיתי מסוק עובר……..
ההמשך יבוא…