וואנשוט לינוי וזאין !! ♥♥♥ וכן זה השם שלך ! ( לינוי (דיירקשנית) מאליק) !

( לינוי (דיירקשנית) מאליק, עם את קוראת.. את משולבת בסיפור אז.. הפתעה!… חחחחח)

ישבתי במכונית של זאין, כשראשי על כתפו, צופים בכובים,
אנחנו עומדים להתחתן בעוד שבועיים, אני מאושרת!
ראיתי שזאין מסתכל עלי, ונשיקתי אותו.
.
.
.
.
.
.
ועכשיו.. אני נזכרת איך נפגשו….
.
.
.
.
.
~נקודת המבט של לינוי~ (אין נוקדת המבט של זאין, זה פשוט כדי פשוט תבינו מי מספר)

"תעזבו אותה!" צעק פתאום משהו ממאחורי הבריונים שהרביצו לי, הם הסתובבו וראו שזה זאין מאליק, תלמיד כיתה י', התלמיד החדש, "ומי אתה שתגיד לנו מה לעשות בדיוק?!" שאגו בטמטום הבריונים, "אני זאין מאליק, ותעזבו את הט'ניקית בשקט!" "אחרת מה?" הם צחקו, "אחרת אני ידאג שלא תוכלו להשתחרר מבית החולים במשך שבוע!" הם רק הגבירו את הצחוק, זאין ממש נראה כבר אדום, הוא התחיל להרביץ להם, עצמתי את עיני, הכאב היא חזק מדי, המשכתי לשכב על הרצפה ליד הלוקר שלי, הצלצול היה כבר לפני 15 דקות, הדם המשיך לזרום מאפי, והדמעות לא הפסיקו לצאת.
הרגשתי ידיים חמות שמזיזות את השיער החום גלי שלו מהפנים שלו, פתחתי את עיני וראיתי בטשטוש והלך והתבהר, ראיתי…
את זאין, זאין מאליק, זה שהרביץ לביריונים שמכים אותי בכל שבוע…
"את בסדר?" הוא שאל והרים מעט את ראשי ושם אותו על בירכיו, הוא הוריד את חולצתו וניגב מפני את הדם, "אני חושבת שכן…" אמרתי מתיישבת, 'איזה חמוד הוא! אעאעאע!!' חשבתי, 'אבל אין לי ש-ו-ם ! סיכו להיות איתו!' חשבתי, קצת התבאסתי, אבל ראיתי שהוא שם לב אז מיד הדבקתי לעצמי חיוך מזויף על הפנים… "את לא צריכה לחייך חיוך מזויף כדי שאני לא אשים לב שמשהו ביאס אותך," הוא חייך חיוך ממיס ברמות !
האמתי, שרציתי להמשיך לשכב כשראשי על רגליו, אבל כבר הייתה לי סחרחורת, ניסיתי לקום אבל נפלתי וזאין תפס אותי ! מביך !!!
הוא קם ועזר לי לעמוד, הוא השעין אותי על הלוקרים והרים את הספרים שלי, הוא החזיק את הספרים שלי ביד אחת, וביד השנייה תמך בי בהליכה איטית, הייתה שתיקה מביכה, עד שהוא שבר אותה. "איך קוראים לך דרך אגב? לי קוראים זאין מאליק." הוא שאל, "לינוי…." אמרתי, "שם יפה יש לך, לינוי." הוא אמר וחייך אלי, חייכתי חזרה, פתחתי את הדלת של הכיתה, המחנכת שלי הסתובבה וראתה אותי, הדם שוב התחיל לאת לי מהאף, והפנים שלי היו רטובות מדמעות, היו לי סימנים כחולים בידיים וחלק משערי היה אדום מדם ורטוב מדמעות…
"מה קרה?!" היא שאלה ויצאה מהכיתה וסגרה את הדלת, רוב התלמידים ניסו להסתכל אבל היא בגרה את הדלת מהר מדי…
"ילדים מ-יא' הרביצו לי.. שוב…." הרמתי את מבטי והסתכלתי למחנכת שלי לילינה בעניים, "ומה אתה עושה מחוץ לכיתה אדוני הצעיר?" היא העבירה את מבטה ממני לזאין, "הם הרביצו לה בצלצול, והחזרתי להם…. הם הלכו לאחות, ועם הבנתי נכון, משם לבית החולים, אבל רק ניסיתי לעזור ללינוי… אז ניסיתי להעיר אותה ב15 הדקות הראשונות של השיעור, ואז היא התעוררה, ואז הבאתי אותה לפה…." הוא אמר מהר.
"אני מבינה, טוב, אז עם אתה כבר כאן, רגע…" לילינה לקחה פתק וכתבה עליו משהו… "קח, תביא בבקשה את לינוי לאחות של בית הספר, ומשם תחזור לכיתה ותיתן למורה את זה," היא הושיטה לו את הפתק וזאין לקח אותו, "כתוב שם את מה שקרה, ושאתה לא הולך לקבל עונש על זה שאיחרת, אבל אתה כן הולך למנהלת על זה שהרבצת, העכשיו… לכו!" אמרה ונכנסה בחזרה לכיצה וזגרה אחירה את הדלת… "באוי." אמר זאין הניח את הספרים שלי על שולחן ולקח אותי למרפאה, הוא הניח אותי על המיטה, "הכל יהיה בסדר!" הוא אמר לי נשק לי על הלחי חייך אלי שוב את החיוך הממיס שלו, והלך….
"שוב פעם הרביצו לך?" שאלה האחות וחיטטה לי את הפצעים וחבשה אותם.
"תגידי," היא עצרה לרגע, חייכה, והמשיכה בעבודתה על הפצעים שלי, "מי זה היה הבחור הזה שנישק אותך בלחי מקודם?" "זאין מאליק. ילד מכיתה י' " היא צחקה, "ככה ניחשתי. איך אתם מכירים?" "אה, אממ… כמו שהבנת כנראה, שוב הרביצו לי היום הילדים, אני מתחילה להתחרט על זה שנפרדתי מויליאם, אבל איך הכרנו? הוא הרביץ לאלא שהרביצו לי אחרי שהוא ראה שהם מתעללים בי, ואז הוא לקח אותה לכיתה, ומשם הוא הביא אותי לכאן…" "אה… טוב, תשמרי עליו טוב ! הוא באמת חתיך!"
צחקתי, "בזה אין לי שום חילוקי דעות."

~לאחר שנתיים~
"רוצה לעשות משהו אחרי הלימודים?" שאל אותי קול מאחורי דלת הלוקר שלי, ידעתי מי זה כבר, הוצאתי את הספרים ונעלתי את הלוקר, "בטח, לאן נלך?" שאלתי את זאין שנשען על הלוקר שליד הלוקר שלי, "תפגשי אותי באגם ב 17:00 בדיוק!" "טוב…" אמרתי, הצלצול נשמע.
זאין נשק לי על הלחי ורץ לכיתה שלו.

~השעה 17:00 בדיוק~

עמדתי ליד האגם מחכה לזאין.
אה, הנה הוא, זאין ישב בתוך סירה וסימן לי לבוא, הלכתי עליו והוא הושיט לי יד כדי להיכנס לתוך הסירה, לקחתי את ידו והתיישבתי בצידה השני של הסירה מול זאין, וחייכתי, הוא חתר עד לאמצה האגם, ואז הוא נישק אותי… התסכלנו על הדגים הקופצים במים, "תראי," זאין הצביע על השקיעה," "השמש מתחילה לרדת…" הסתכלתי על השקיעה היפה, ואז הסתכלתי על זאין, ראיתי שהוא נושך את שפתו התחתונה כאילו הוא לחוץ, לרגע זווית עיני קלטה את היד של זאין, הוא החזיק קופסא קטנה שחורה שבתוכה יש טבעת כסף עם איטורים באמצה יהלום, הייתי בהלם.
"לינוי…האם תנשאי לי?" זאין שאל.
שמתי את ידי על פי הנהנתי והתנפלתי עליו בנשיקות.

~לאחר כמה שנים….~

זאין כבר מפורסם, ואנחנו עומדים להתחתן עוד שבועיים!
ואת ההמשך, אתם יודעים….
ישבתי במכונית של זאין….

התמונה של הבגדים של לינוי והתמונה של הטבעת ב- "רציתי להוסיף".

אז.. איך יצא לי? חחחח