ממתק האהבה שלי פרק 19
"ליסנדר!" קראתי. מצאתי את המחברת שלו. ארמין עבר לידי. "ארמין, איפה ליסנדר?" שאלתי אותו. הוא ענה: "כן, הוא במערה מאחורי המדרגות." "איזו מערה בדיוק?!" שאלתי אותו. הוא ענה: "מאחורי המדרגות. בואי, אני אראה לך." מערה? הלכתי אחריו. אלכסנדר וגם ליסנדר הקשיבו לקסטיאל מנגן בגיטרה האדומה שלו. "ליסנדר, מצאתי את מחברת השירים שלך…" אמרתי. הבאתי לו את המחברת. עמדתי ללכת, קסטיאל עצר אותי ושאל: "את לא מתכוונת להישאר ולשמוע?" "אה……" היססתי. "נו, תישארי קצת!" אמר אלכסנדר. אמרתי: "בסדר.." התיישבתי ליד אלכסנדר. "אמבר, מה את רוצה להראות לי בדיוק?" שמעתי את קולו של נתנאל מתקרב. הוא נכנס למערה. "אה. היי אנדרי." אמר נתנאל. אמבר אמרה בכעס: "אתה לא קולט?!" "לא! זאת מערה." אמר נתנאל. חייכתי ואמרתי לאמבר: "תחליפי אותי." יצאתי מהמערה. "מה זאת אומרת ?" היא שאלה אותי. היא רצה אחריי. "החבר שלך נמצא שם. אני לא ממש מעוניינת עכשיו במוזיקה שלו." אמרתי. אמבר חייכה וצחקקה. "את לא יודעת לאיזו צרה הכנסת את עצמך!" היא אמרה ורצה למערה. שמעתי את צעקותיו העצבניות של קסטיאל. הוא יצא החוצה, אדום מכעס, ושאל: "את חושבת שהמוזיקה שלי מטומטמת?!" "מה? לא אמרתי את זה!" אמרתי לו. הוא העיף לי סטירה חזקה. "…" שתקתי. בכיתי בשקט. הנחתי את היד שלי על הסימן האדום. ליסנדר יצא החוצה ושאל: "מה הולך פה?" "אני אפרק אותה!" צעק קסטיאל. הלחי שלי כל כך כאבה. קסטיאל התנפל עליי במכות חזקות. כבר לא הרגשתי את הרגליים, או בכלל את כל הגוף. פשוט הייתי על הרצפה, מלאה בכאבים, עצמתי את עיניי והתנשמתי חזק תוך כדי בכי שקט. "מה קרה פה!" שמעתי את המנהלת צורחת בקול מזועזע. "אני אוהבת את קסטיאל עכשיו…" אמרה אמבר בשקט והלכה. נתנאל הרים אותי על ידיו. בקושי הצלחתי לזוז. שמעתי בומים חזקים. קסטיאל הכה בחוזקה את הלוקרים. "אתה בצרות צרורות!" היא צרחה על קסטיאל. כבר הצלחתי לזוז. "אני בסדר." אמרתי לכל המודאגים. חייכתי חיוך שהסתיר את הכאב. נתנאל חיבק אותי.
-מנקודת מבטה של אמבר-
טוב, הגיע הזמן לנסות להפריד ביניהם. אוקיי………. אולי, אם אגנוב את המבחנים, אשתול את המפתח לחדר מורים אצל אנדריאנה, יאשימו את נאט, והוא יחפש אצל אנדריאנה, ואז יאשימו אותה בגניבה, והם ייפרדו! אני חכמה………..
-חזרה לאנדריאנה-
יופי. נגמרו הלימודים. "אנדריאנה, את יכולה לבוא איתי? אני רוצה להראות לך משהו." אמר ארמין. אלכסנדר היה איתו. הנהנתי. ארמין לקח אותי איתו לחדר מועצת התלמידים. הוא נעל את הדלת. "ל…למה?" שאלתי אותו בלחץ. הוא אמר: "תירגעי… אני פשוט רואה שיש לך סימנים ואני רוצה להעלים אותם." התיישבתי על כיסא. "אתה מאפר או משהו?" שאלתי אותו. הוא העלים לי את סימני המכות. אלכסנדר אמר: "טוב עפתי הביתה." ארמין אמר: "יש לך ממש סימנים בשפתיים…." הוא החזיק לי את הסנטר. הוא בא לנשק אותי. עמדתי להתנגד אבל… הוא החזיק בי חזק. "א……" אמרתי. "ששש…." הוא השתיק אותי. אני…. הא?????
תגובות (0)