Now or never -פרק חמישים ושלוש

*מנקודת מבטו של זאין*
"מי זה היה?" שאלה אושר את לואי.
"אחותי" ענה.
"איזה מהן?" שאל ליאם מצחקק.
"יעל" ענה.
"יואו אני ממש אוהבת את יעל היא מהממת!!!!!" צעקה לורן.
"טוב שירז את באה לבחוץ?" שאלתי אותה.
"אני לא ממש יכולה לדרוך על הרגל, כואב לי ברמות מטורפות" ענתה.
"אוקיי אנחנו בברכה" אמרתי וכולם יצאו חוץ מהארי שנישאר עם שירז. נכנסנו לברכה ולואי שוב הלך לצד כדי לדבר.
"מה קרה?" שאלנו כשחזר ודמעה יצאה מעניו.
"קווין מת!" צעק והתחיל לבכות.
"אוי קיווי אל תבכה" אמרה לורן וליטפה אותו.
"קיווי?" שאלו כולם.
"אוף נמאס לי היום בארבע בסלון שיעור כינויי חיבה!" צעקה לורן עצבנית.
"אויש הוא כזה ילדותי, בגלל בובה הוא בוכה" לחשתי לליאם.
"הוא תמיד ככה?" שאלה אביה.
"כן…" ענה ליאם.
"אבל חשבתי שהוא הכי גדול" אמרה מופתעת.
"גם אנחנו חשבנו" אמרתי והיא התחילה לצחוק.
"נווו לכי אליו" דחפה שחר את אושר.
"אוי לואי" אמרה אושר כאילו היא מצטערת.
"לואי מסכן שלי!" אמרתי וליטפתי אותו בשביל הצחוקים.
"תודה זאין לא חשבתי שתעזור לי ככה" אמר לואי וטפח על גבי ויצא לי פרצוף של 'בן אדם אתה רציני?' וכולם צחקו.
"לברכה!!!!!!" צעק נייל וכולם קפצו למים.
~כעבור שעה~
שמענו שקווין 'מת' והלכנו לדבר עם לואי. פול הלך לשם וסידר את הכל ועכשיו יש שם מיליון מאבטחים וצלמים.
"שלום תלמידים" אמרה לורן ונכנסה לסלון. היא הייתה בבגדים מיוחדים(כמו של מורה הכי לא לורן!) והתחילה ללמד אותנו.
"היא הייתה רצינית שהיא אמרה שיעור?" שאל זאין מודאג וכבר מתחיל לפהק.
"היא תמיד רצינית" עניתי והוא נאנח.