מאחורי המסכה- פרק 7

"בואו כבר!" אמר בכעס.
"רגע אתה עוזב אותם פה, טרול זה לא משהו ממש מסוכן?"
תסמכי עלי שאת או סאלי לא תואילו לקרב עכשיו בואו!"
"אתה תתפלא לגלות מה אני יכולה לעשות!, ובכל מקרה למה הם לא יכולים לברוח?"
"אי אפשר לברוח ממפלצות" אמר וגלגל את עינוי כאילו זה דבר מובן מאליו.
"ובכל מקרה," המשיך ואמר "אם הקורבן מצליח להימלט והוא יישאר בחיים הוא ירדוף אחרי הקורבן, עד שאחד מהם ימות, עכשיו מה את מעדיפה?"
",אין לי מושג אבל אני רוצה לדעת דבר אחד, אתה חושב שיש להם סיכוי לנצח?"
הייתה לי תחושה משונה שזו אשמתי.
אני יודעת שזה לא הגיוני אבל איכשהו אני יודעת שהטרול רודף אחרי ולא אחרי אף אחד אחר.
"למען האמת, אני לא יודע".
"יש לכם נשק?"
שאלתי בקול מעשי. איני יודעת מה השתלט עלי אבל מה שבטוח, אני לא אניח ליצור הזה לפגוע באיש מלבדי.
"מה?" שאל בגיחוך.
"שאלתי אם יש לך נשק" אמרתי בכעס.
כעבור כמה דקות הוא הראה לי ערימה מסורבלת של חרבות, חיצים, פגיונות וכמה כלי נשק מוזרים שאיני יודעת את שמם.
"בחרתי חרב שנראתה במצב טוב.
הניצב היה מרופד והיא הייתה בין החרבות היחידות שלא היו מעוןטרות בכתמי חלודה.
"כמה זמן יש לנו?"
שאלתי במעשיות, שעד היום איני יודעת מאין היא צצה.
"אני מניח שחצי שעה, טרולים לא ממש ידועים במהירותם."
"ובמה הם כן ידועים?"
"מה זאת אומרת?" שאל בפליאה.
"ובכן עד היום מעולם לא שמעתי על טרולים אז אני אשמח לדעת במה אני עומדת להילחם,"
"אז משם מגיע כל האומץ.. עכשיו אני מבין.."
"מה זאת אומרת?" שאלתי בכעס.
ובכן אם אי פעם היית פוגשת טרול אני מניח שרק לשמע שאגתו היית מסתתרת בעומק מאורת האנב."
"סם!" קראו כמה נערים
"אני כבר בא!!"
אז ככה קוראים לו,
"נחיה ונראה" אמרתי בכעס והסתלקתי בעצמי.
אני צריכה לשאול את סאלי כמה שאלות…