התחלה חדשה – פרק שלושים וארבע

כשנכנסתי לחדר קפצתי על מיטתי הרכה ונתתי לדמעות להתפרץ מעיניי.אני לא מאמינה שהם עושים לי את זה.ככה לוקחים ממני את החיים.עזבו את זה שאני שונאת שמגבילים אותי בחופש שלי,מה עם סם??ומיקה???בניתי לי כאן חיים.לא סתם חיים,אלא חיים שהייתי רוצה לשמור.חיים שהייתי רוצה להמשיך לנהל.אבל מסתבר שלהוריי יש תוכניות אחרות לגביי.
לקחתי את הטלפון שלי והתקשרתי אל סם.הייתי סבורה שהוא כבר יצא מהריתוק כי שמעתי את הדלת נסגרת ואת כריס נכנס הביתה.
"הלו?"הוא שאל מודאג.
"היי."אמרתי בקול עצוב ומשכתי באפי.
"איימי?זו את?"הוא זיהה את קולי.
"כן."כמה דמעות עוד התגלגלו על לחיי כשנזכרתי שכנראה זה יהיה היום האחרון שאראה את פניו המושלמות.
"מה קרה?"שאל מודאג.
"אני…אני הולכת לפנימיה."בישרתי לו בלב פועם.
"מה?!"קרא בזעם.
"כן.התפרצתי על אבא שלי.ממש יצאתי עליו.הוא החליט שאני נוסעת.עם הקשרים שלו אני כנראה אסע מחר."ואתחיל עוד התחלה חדשה במקום חדש,הוספתי בלבי.
"הוא לא יכול לעשות את זה!!!יש לך חיים פה!!"התנגד כאילו הוא זה שנוסע ולא אני.
"תאמר לו את זה.הוא איש צבא,סם.כשהוא מחליט משהו זה עד הסוף."
"אני לא מאמין שאת ככה מוותרת…"
"מה מוותרת??אתה יודע איך צעקתי עליו שם???אמרתי לו שהוא בכלל לא מכיר אותי,שאמא שלי כבר לא אוהבת אותו יותר,שכריס מסתיר ממנו דברים.אמרתי לו הרבה דברים קשים שם."
"אני מצטער."מלמל.ידעתי שעכשיו הוא מעביר את ידו בשערו.הוא תמיד עשה את זה כשהוא היה לחוץ.
"זה בסדר.אני דיי דואגת לך ולמיקה ולכריס מאשר לי.אני כבר רגילה לעבור מקומות.אני עושה את זה כל שנה כמה פעמים."
"את לא צריכה לדאוג לנו."אמר ברכות.
"אני יודעת אבל….אני לא יכולה להפסיק.אני כל הזמן דואגת.בעיקר לך."
"נשבר לי הלב עכשיו."אמר בעצב.
"סם,אני רוצה להגיד לך משהו."אמרתי בשקט.
"את יכולה להגיד לי הכל."
"סם,אני מבטיחה לך בכל היקר לי שאני לעולם לא אשכח אותך.אתה האהבה הראשונה שלי ו…אני אף פעם לא אשכח מה היה לנו."
"איימי,את מדברת כאילו אנחנו נפרדים."אמר בלחץ.
"זה…זה די מה שקורה."החלטתי לנתק את הקשר.
"מה…?אנחנו…אנחנו לא נפרדים."אמר בכעס.
"אני מוכנה להיפרד עכשיו מאשר להיות ככה רחוקה ממך."
"את לא נפרדת ממני.לא עכשיו,לא כשרק התחלנו את הקשר!"
"סם,תירגע…"
"אל תגידי לי להירגע!מצידי לעבור איתך לפנימיה המחורבנת הזו העיקר שאני אוכל להיות איתך!"
"סם,אתה לא עובר פנימיה.זו החלטה שאני עושה בשבילנו.אני…אני לא רוצה להיפרד אבל….אנחנו לא הולכים להיות חברים ככה.לא כשאנחנו רחוקים אלפי קילומטרים אחד מהשני."
"איימי,מה את לא מבינה?אני הולך איתך לפנימיה."
"אתה לא!אתה לא הולך להרוס גם את החיים שלך כדי להיות איתי!!"
"מצדי להרוס את העולם רק כדי להחזיק לך את היד."
"סם…"צחקתי מעט.
"אני לא צוחק איתך!אל תדאגי,ההורים שלי גרושים,הם יעשו הכל בשבילי."
"מצטערת.זה בטח קשה."
"ממש לא.הם התגרשו כשנולדתי אז זה לא כל כך מפריע.אני לא מכיר דרך אחרת."
"לוקחת את המצטערת בחזרה."אמרתי וצחקנו.רק הוא יכול לרומם לי את המצב רוח ככה.רק הוא.
"טוב,אני צריך לדבר איתם.אוהב אותך."אמר ושלח לי נשיקה דרך הטלפון.
"בהצלחה,אוהבת אותך גם!"אמרתי וניתקתי.סם,סם שלי יהיה איתי בפנימיה.עכשיו החיים שלי הרבה יותר טובים.