Live My Life – פרק 9 (1D + JB)
-נקודת מבט נייל-
"לאן היא נעלמה ?" שאלתי את אור וחיפשתי אותה במבטי .
"מה , על מה אתה מדבר , היא שמה" אמרה אור והצביעה לעבר המטבח לאיפה שאביה ישבה לפני רגע .
"לאן היא נעלמה?" שאלה אותי והביטה על פני , הייתי אבוד ואובד עצות ומבולבל בדיוק כמוה .
ואז שמעתי את טריקת הדלת החזקה של הבית .
אור רצה במהירות אל עבר החלון , "היא הלכה" אמרה והביטה על דמותה של אביה ההולכת ומתרחקת .
"מה קרה ?" שאל לואי וכולם באו וישבו בסלון מסביבנו .
"אביה הלכה" אמרתי וג'סטין כמעט קיבל חום .
"מה לאן היא הלכה ? היא עדיין לא פתחה את המתנה שלי !" אמר והתעצבן .
"ג'סטין אולי תניח לרגע את האגו שלך בצד , חבר ילדות של אביה נפטר " אמרה אור בעצבנות שכבר לא יכלה לשמוע את ג'סטין מתלונן .
ג'סטין השתתק ולא אמר דבר , גם האגו שלו נפגע וגם הוא אל ידע מה להגיד .
"אז לאן היא הלכה?" התערב הארי והוציאה את כולם מהשתיקה המביכה .
אור משכה בכתפייה וגם אני , "היא יצאה ולא אמרה לאן" אמרתי להם , "מישהו צריך ללכת לדבר אתה" התערבה בריט .
"היא בטח לא התרחקה המון" אמר ליאם וכולם הנהנו .
"אני ילך" הציע את עצמו ג'סטין , "עדיף מישהו נטרלי " אמרה אור .
ראיתי ששובל באה להציעה את עצמה , אבל זאין קפץ לפניה , "אני ילך" התנדב ויצא מהבית לפני שמישהו יתנגד .
"אז עכשיו , עוגה ?" שאל לואי עם חיוך דפוק על פניו .
בריט אור ושובל הביטו עליו בפרצוף של 'באמת לואי ?' , "אני גם רוצה מהעוגה , חבל שתיזרק" צידד הארי בלואי והם קמו לשולחן האוכל .
הם חתכו את העוגה לפרוסות עבות וחילקו לכולם , אף אחד לא אכל מהפרוסה רק הארי ולואי .
"אני הולך אליה" אמר ג'סטין אחרי דקות ארוכות של שקט שנוצר בנינו .
"ג'סטין שב במקום" נעצה בו מבט זועם בריט , "זאין הלך לדבר אתה , עזוב אותם הם תכף יחזרו" אמרה רום .
ג'סטין מלמל איזה משהו לא מובן וחזר לשבת במקומו ליד ליאם ואכל מהעוגה בחוסר חשק .
"אני מקווה שהיא בסדר" אמרה לי אור בשקט , הבחנתי בדאגה בקולה , הם באמת חברות טובות .
-נקודת מבט אביה-
התרחקתי מהבית במהירות , רק שאף אחד לא יחליט לעקוב אחרי , אני רוצה להיות לבד .
ככול שהרחקתי לכת יותר , הרגליים כאבו לי יותר בגלל העקבים , אבל לא אכפת לי , הכאב של העקבים היה כלום ליד הכאב שהרגשתי .
אני לא מאמינה שהוא לא פה יותר , אני לא מאמינה שהוא מת .
גל רעד נוסף עבר בגבי , אגרפתי את שתי ידיי לאגרופים קמוצים וניסיתי לשלוט בעצמי ולא לתת לרעד להשתלט עלי .
אני לא מאמינה שהוא לא פה יותר , הדמעות שוב הציפו את עניי וזרמו על לחיי .
גוש מציק חנק את גרוני , ובחילה וסחרחורות שגעו אותי ולא נתנו לי מנוחה .
הכול באשמתי , הוא מת באשמתי , בגלל שהסכמתי לעלות על האופנוע , בגלל שלא הזהרתי אותו מהמשאית .
בגלל שאני יצאתי חיה והוא לא .
הכול בגללי , זה באשמתי .
ותקליט שרוט שמתנגן בראשי , מנגינה צורמת מחרישת אוזניים שלא עוזבת אותי במנוחה , לא מפסיקה להאשים אותי .
' זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה '
' זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה '
' זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה '
' זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה '
' זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה '
' זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה '
' זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה '
מנגינה מחרישת אוזניים , תקליט שבור שנתקע על שלושה מילים מכאיבות כול כך , שלושה מילים שלא מפסיקות לייסר
שלושה מילים שמטמטמות אותך , שלושה מילים קטנות עם משמעות כול כך גדולה .
'כי אני אשמה'
בגללי גל מת , הבנאדם שאני אוהבת ומעריכה , ומחשיבה אותו לאחי הגדול , מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! .
ומנגינה חדשה תופסת את מקומה של המנגינה הישנה , מנגינה חדשה צורמת יותר וגרועה יותר מהמנגינה השנייה .
תקליט שרוט שבור והרוס שממשיך להתנגן על אותו הקטע , אותו קטע מעצבן מציק וצורם , קטע שלא נותן מנוח .
'הוא מת! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת !, הוא מת ! , הוא מת ! '
'הוא מת! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת !, הוא מת ! , הוא מת ! '
'הוא מת! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת !, הוא מת ! , הוא מת ! '
'הוא מת! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת !, הוא מת ! , הוא מת ! '
'הוא מת! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת !, הוא מת ! , הוא מת ! '
'הוא מת! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת !, הוא מת ! , הוא מת ! '
'הוא מת! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת !, הוא מת ! , הוא מת ! '
הגעתי אל הפארק שבקצה הרחוב של הבנים , פארק גדול , מצד אחד מתקני שעשועים לילדים קטנים , ומהצד השני ספסלים חומים .
התיישבתי על הספסל החום הקיצוני ביותר , רוח קרה נשבה וגרמה לצמרמורת ולרעד שעולה במעלה גבי להתחזק .
רגלי הימנית רעדה בלי הפסקה ולא הצלחתי לעצור אותה , לא יכולתי אפילו להסביר את מה שהרגשתי .
כאב מהול בעצב מהול בכעס מהול בלחץ , לא הצלחתי להסביר אפילו לעצמי מה אני מרגישה .
השארתי את האייפון שלי בבית אצל הבנים , בטח מאור ניסה להתקשר אלי שוב .
בחיים לא שמעתי את מאור ככה , יש לו לוק של ערס שלא חושף רגשות , אבל היום , עכשיו ראיתי את הצד שבו שמעולם לא ראיתי .
אני תמיד רגילה שהוא שומר עלי , מגן עלי , גורם לי לחייך ולצחוק , אבל עכשיו שמעתי את קול הבכי שלו , את הכאב בנימת קולו הגברית .
זה שבר אותי מבפנים , הכאב מכרסם בי מבפנים לאט לאט ואוכל את כולי .
הרגשתי בתוכי מלחמה , שדה קרב .
הכול בפנים חתוך, שבור ,מרוסק, מצולק ,הרוס ,מפורק ,קרוע , ועוד הרבה רגשות שלא הצלחתי לזהות אותם .
זה מרגיש כול כך מוזר , כול כך מוזר לחיות בעולם בלעדיו .
גדלתי אתו , חייתי אתו במשך 18 שנה 24 שעות ביממה , שבע ימים בשבוע .
תמיד שהייתי רבה עם ההורים שלי , הייתי הולכת אליו ונמצאת אצלו עד שהכול מסתדר , תמיד הוא היה מקום המחסה שלי
המקום היחידי שאני באמת מרגישה חופשיה , חופשיה ביחד אתו .
ועכשיו ? כשהוא מת , אני מרגישה מבולבלת , אני מרגישה מוזר , אני לא מצליחה לעקל שזהו , שהוא מת .
והתקליט השרוט המעצבן שב להתנגן בראשי , וגרם לי לסחרחורת חזקה יותר ממה שהייתה קודם .
שתי מילים בעלי משמעות גדולה , שתי מילים שנצרבות על עורי , שתי מילים שזורמות בעורקיי .
'הוא מת!' .
-נקודת מבט זאין-
הבחנתי בה מרחוק , היא ישבה בפארק על הספסל הקיצוני ביותר , הדמעות לא הפסיקו לנזול מענייה היפות .
'מה לעזאזל דפוק בי ? על מה אני חושב בכלל ? , הוצאתי ממוחי את כול המחשבות והלכתי לעברה .
"היי" אמרתי בשקט והתיישבתי על הספסל לידה .
היא לא ענתה , הכאב שעל פנייה שבר אותי , אני לא יכול לראות אותה ככה , קשה לי לראות אותה ככה .
בלי הכנה מוקדמת היא חיבקה אותי , לא התנגדתי אבל הופתעתי קצת .
חיבקתי אותה בחזרה וטפחתי קלות על גבה , "הכול יהיה בסדר , אני מבטיח" אמרתי לה .
הדמעות שזלגו מלחייה נספגו בחולצה הארוכה השחורה של אדידס שלבשתי .
"זה בסדר" ניסיתי להרגיעה אותה לשווא , "תפרקי הכול" אמרתי לה והרגשתי איך האחיזה שלה מתחזקת וקולות הבכי מתגברים .
לפתע שמעתי צעקות , "אוו מיי גאדדד !! זה זאין מאליקק !!" אוי לא רק לא עכשיו .
אביה מהר שחררה את האחיזה שלה בי ונגבה את הדמעות מענייה , נשמה נשימה עמוקה וחייכה חיוך רחב על פניה .
חיוך רחב אבל מזויף , היא חייכה כדי שלא יראו שהיא בוכה ושבורה , למרות שהיא הרוסה אני יודע את זה .
שני מעריצות התקדמו לעברי עם חיוך גדול , הם רעדו וגמגמו את השם שלי .
"היי" אמרתי להן ואחת מהן נראתה כאילו היא עומדת להתעלף , "אפשר להצטלם אתך ?" שאלה אחת מהן .
"אם אני קצת עסוק " אמרתי להן ואז עלה במוחי רעיון ,
"אתן יודעות מה , אני והבנים גרים בבית פה קרוב ביחד , אתן רוצות ללכת להגיד להם שאני קצת יתעכב" אמרתי להן עם חיוך .
"אוו מיי גאדדד , כן !!" צעקו שניהן חזק , "גם ג'סטין ביבר שם" הוספתי והם נראו כאילו הם עומדות להתעלף .
"תמשיכו ברחוב הזה ישר , בית מספר 43 מצד שמאל" אמרתי להן וחייכתי את החיוך הכובש שלי שבנות מתעלפות ממנו .
"אוקיי" מלמלו בהתרגשות ופנו אל הבית .
-נקודת מבט לואי-
שמעתי דפיקות על הדלת , בטח אביה וזאין חזרו .
כולם כבר התפזרו , ליאם ישב עם שובל במרפסת , אור ונייל נעלמו באחד מן החדרים כדי להיות לבד .
גם הארי ובריט נעלמו , אני חושב שהם עלו אל הקומה העליונה לשבת בחדר שלו .
רום וג'סטין ישבו במטבח ודיברו עם שירז וטום , ואני ישבתי לבד מול הטלוויזיה רואה סרט מצויר .
קמתי אל הדלת , פתחתי אותה ומולי נעמדו שני בחורות יפיפיות .
אחת מהן משכה את תשומת לבי , יש לה שיער חום כהה גלי חלק , עניים ירוקות חומות מושלמות .
היא לבשה ג'קט בייסבול לבן שחור וג'ינס קרעים שחור , לרגליה נעלה נעלי סופרה גבוהות בצבע לבן .
נדלקתי עליה ממבט ראשון , השנייה הייתה יפה גם היא , השנייה הייתה בעלת שיער בלונדיני עניים בצבע דבש ,
רזה בגובה ממוצע .
הם עמדו שם פעורות פה והמומות .
"אפשר לעזור לכן?" שאלתי עם החיוך הכי כובש שהצלחתי לחייך .
"כן " מלמלה בהתרגשות הבלונדינית , "פגשנו את זאין מאליק בפארק והוא אמר לנו להגיד לכם שהוא יתעכב קצת " אמרה .
הוא בטח מדבר עם אביה ומרגיעה אותה .
"בואו תכנסו" אמרתי להן והובלתי אותן אל הסלון .
כשהן ראו את ג'סטין במטבח הם כמעט התעלפו , "אוו מי גאד זה ג'סטין ביבר" אמרו בהתרגשות והוא חייך אליהן .
התיישבתי בסלון , והם התיישבו לידי .
"אז איך קוראים לכן ?" שאלתי אותן , "לי אור" אמרה החמודה שנדלקתי עליה , "ולי פז" אמרה השנייה
"אז יש לנו עוד אור בבית" אמרתי צוחק .
"מישהו קרא לי ?" שמעתי את קולה של אור , היא ירדה במדרגות שנייל אחריה .
פז ואור (לילוש) כמעט התעלפו שראו את נייל , פז מלמלה "אוו מי גאדד" כול שנייה .
"אור תכירי זאת אור (לילוש) אמרתי לאור והצבעתי על אור השנייה .
"היי" אמרה לה בחיוך ונייל והיא התיישבו לידנו .
"אביה וזאין עדיין לא חזרו ?" שאל אותי לואי .
"אביה זאת הבחורה היפה שעם זאין בפארק ? , הם זוג?" שאלה פז את נייל ואור .
"כן אביה זאת הבחורה שעם זאין בפארק ולא היא חברה שלי" התערב ג'סטין ובא לשבת לידינו .
פז ואור (לילוש) התרגשו כול כך , הם לא ידעו מה להגיד ומלמלו כול שנייה 'אוו מיי גאד'
זה כול כך חמוד , חשבתי לעצמי .
שובל וליאם נכנסו מהמרפסת והתיישבו לידנו , גם רום באה וישבה על כורסה בצד .
"אז איך קוראים לכן ?" שאל ליאם את הבנות .
"פז , ואור" אמרו ביחד , "עוד אור יש לנו בבית" צחק ליאם וחיבק עם זרועה אחת את שובל שישבה לידו .
"הופה ליאם , יש לנו זוג חדש?" שאלה רום את ליאם ושובל בחיוך .
"כן" אמר ליאם בגאווה ונתן נשיקה על הלחי של שובל שהסמיקה קשות .
"רגע , מי עם מי ?" שאלה פז שניסתה לעקוב אחר הזוגות .
בדיוק בריט והארי ירדו גם הם מהקומה העליונה והצטרפו להמולה שנוצרה בסלון .
"ליאם ושובל זוג " התחלתי להסביר להן , "הארי ובריט" אמרתי להן והצבעתי עליהם , "שירז אחות של הארי וטום , שזה לא כול כך מעניין"
אמרתי צוחק ושירז זרקה עלי כרית שנחה על הספה שעליה ישבה .
פז ואור (לילוש) צחקו , "אור ונייל" אמרתי והצבעתי עליהם , "אביה וג'סטין" אמרתי והן כבר היבנו למי אני מתכוון .
"ורום עדיין לא מצאה חבר" אמרתי ונייל נתן לי כאפה בצוואר וכולנו צחקנו .
"ומה אתך ?" שאלו אותי פז ואור (לילוש) .
"אני ואור (לילוש) אם היא תרצה כמובן" אמרתי עם חיוך וקרצתי אליה .
"הופה לואי , ישר ולעניין !" צחק ג'סטין .
אור (לילוש) הסמיקה קשות ולא ידעה מה להגיד , "יבשה אותך אחי" אמר ליאם צחק ושובל וג'סטין אחריו .
"אני אשמח" אמרה לאחר רגע בחיוך .
כולנו צחקנו , ואז דלת הבית נפתחה בתנופה ונכנסו אל הבית ……
תגובות (9)
תמשיכי דחוף!!!! הסיפור שלך ממכר !
סליחה סליחה שאני הבין אותי אותי את משאירה במתח אני רוצה המשךךךך נו את לא תסרבי לילדה קטנה ומסכנה שבסך הכל רוצה המשך קטנטן :OOOO סתםםם נווו תמשיכיי
תמשיכייייי שמחה שהכנסת אותי לסיפור אבל אולי את יכולה לצרף לי מישהו שאני לא ירגיש בודדה :(
אני לא אוהבת מתח!!!! תמשיכייייי
ועל הלבוש שלי אני מאוד אוהבת את זארה כל הבגדים שלי משם ואם את מוצאת באתר שאת משתמשת דר' מרטניז הנעלים אז גם אני מטורפת עליהם! וגם נעלי ואנס (:
תמשיכייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
חחח פששש פז אותו סיגנון כמוני
אין על זארה:)
הבעיה שלפני שאני הולכת לשם צריך ללכת לשדוד בנק לפני….
חחח אבייושית(יש לי בעיה לכולם אני חייבת להדביק את הסיום של ה-ית בסוף אז תבינו תמצב….) הדבר הזה פשוט מהמם מושלם מדהים מקסים מיוחד
אין על הסיפור הזה הפרק ארוך פשוט כיףףףףף
תמשיכי בקרוב בהצלחה ותודה:)
אוהבתותך….
שובלית……:)
מהמםם !!! תמשיככי ! <3
תמשיכי אביה!!!!!
אני לא הייתי אתמול בבית ובגלל זה רק עכשיו קראתי…
חוצפן לואי!!!! לא חשוב ^…^
תמשיכי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!