Now or never -פרק ארבעים ושמונה

*מנקודת מבטה של שירז*
פול הוריד אותנו בבית של הארי.
"אני נכנסת להתקלח ואז אני ילך לישון" עניתי על שאלתו של הארי.
"אוקיי, אם את צריכה עזרה אז תיקראי לי" אמר מסמיק ומצפה שאני יסכים.
"תודה אבל לא תודה" אמרתי והוא התאכזב. אני יודעת שהוא דואג לי אבל הוא יותר דואג לי מאמא שלי!!!
נכנסתי למקלחת וכל שנייה הארי שאל אם אני בסדר. סיימתי להתקלח, התלבשתי והלכתי להארי.
"יואו אני ממש עייפה" אמרתי והתיישבתי לצד הארי.
"בואי" אמר הארי וטפח על הרגליים שלו. שמתי את ראשי על רגליו, הוא שיחק בשערי עד שנרדמתי.
"היא מהממת גם כשהיא ישנה" "ברו תשתוק אתה תעיר אותה" "אף פעם לא ראיתי אותך ככה הארי" "אוף משעמם" "אני מזה צמאה קייט תביאי את המים" "אני רעב". שמעתי קולות בזמן שישנתי. פתחתי את עניי וראיתי את כולם.
"היי יפה שלי" אמר הארי ונישקתי אותו בלחי.
"מה עשיתם" שאלתי מתמתחת כשראיתי שכולם מזיעים.
"רקדנו" ענתה קייט. קיבלתי הודעה מאמא שלי שאני צריכה לחזור כי לורן הגיעה.
"יואו לולו הגיעה" צרחתי ואף אחד לא הבין אותי חוץ מאושר.
"רציני?" שאלה.
"כן אני לא מאמינה!" עניתי. לורן הייתה תמיד מסתובבת איתי ועם אושר סוג של BFF ובת דודה.
"האר אני צריכה ללכת" אמרתי להארי.
"לאן?" שאל.
"לולו אממ… לורן בת דודה שלי הגיעה" עניתי.
"אולי אני גם יכול לבוא?" שאל.
"שנייה אני אשאל את אמא שלי" אמרתי ושלחתי לה הודעה והיא הסכימה.
"טוב אתם הולכים?" שאל הארי כשבא לסגור את הדלת.
"כן" אמרו ויצאו. פול הוריד כל אחד בבית שלו והגענו לשלי. אני, אושר, הארי ולואי ירדנו אצלי.
"היי" אמרה אמא שלי כשפתחה את הדלת וחיבקה אותי, כמעט החלקתי עם הקביים אבל הארי החזיק אותי(:
"אני ואושר נתלבש עד שהיא תבוא" עניתי ללואי והארי ששאלו למה אנחנו הולכות. סיימנו להתלבש וחיכינו שהיא תבוא. אחרי כמה דקות נשמעו על הדלת דפיקות, לואי והארי הלכו למטבח כדי שלולו תופתע!
אני לא מאמינה לולו ^.^