מפגש עם סלבריטי[= פרק 16

אחרי שבועיים של שהייה בבית החולים ביקשתי שג'יימס ואמא שלי יבואו.הייתי חייבת לפתור את הסיבוך הזה ולא יכולתי להסתיר את זה יותר.
ג'יימס בא מודאג.הוא לא הבין למה קראתי לו בכזאת דחיפות.אחרי כמה רגעים גם אמא שלי באה.כבר התרגלתי לקרוא לה אמא.השם עצמו עשה לי נעים בלב.
"מה היא עושה פה?"ג'יימס אמר בזלזול.
"ג'יימס…די."אמרתי לו באיום.
הוא שתק וסימנתי לאמא להתקרב אלי.ראיתי בעינים שלה שהיא מבולבלת.עדיין לא סיפרתי לה שאני הבת שלה.אני וג'סטין היינו היחידים שידענו על הקטע הזה.
"יש משהו חשוב שאני צריכה להגיד לשניכם."אמרתי להם ברצינות.הצטערתי כי הם נראו עוד יותר מודאגים.
"אממ..כשהתעוררתי,אחרי התאונה,ביקשתי לראות אותך,רוזלי.(אמא שלי)כשראיתי אותך,ידעתי מי את.והסתרתי את זה מג'יימס.את כנראה לא זכרת כי את רק דואגת לי כרגע בגלל שאני זו שפגעת בה.הגורל כנראה רצה להפגיש בין שלושתנו.רוזלי,את אמא שלי."
הסתכלתי על שניהם בלחץ.הם נראו די בהלם.ג'יימס הסתכל עלי שואל והנהנתי.אמא שאלה אחרי כמה דקות:"את..את בטוחה?"
"רק מלהסתכל עלייך אני בטוחה.אנחנו כמו שתי טיפות מים."
"אבל…הבת שלי…היא היתה כל כך…קטנה."
"לא כל כך.אני גדלתי.עברו 9 שנים."
ג'יימס אמר:"אני לא מאמין."
"ג'יימס,אני כל כך מצטערת.אני רציתי להגיד משהו אבל…פשוט לא יכולתי."
"האישה הזו…היא פגעה בך,היא כמעט הרגה אותך,וככה את סולחת לה?!"הוא עדיין שנא אותה.
"היא אמא שלי."
"היא דרסה אותך!"
"היא לא היתה מודעת למעשיה!"
"את לא זוכרת מה היא עשתה לנו?!את לא זוכרת את כל המכות?! את כל הצרחות?!את הסבל שעברנו בגללה?!"
"אני זוכרת!אני זוכרת את זה יותר טוב ממך!אבל אני בחרתי לסלוח לה!"
"את בחרת לסלוח לה רק בגלל שאת מתה שתהיה לך אמא!"
"יש לי אמא!היא עומדת פה!והיא גם אמא שלך!"
"זאת לא אמא שלי!היא אף פעם לא תהיה אמא שלי!אפילו אם היא תתחנן היא לא תהיה אמא שלי!אני בחיים לא אסלח לה!"
"ג'יימס!אל תדבר ככה!אני מכירה אותך,אם היא לא היתה דורסת אותי לא היית מתנהג ככה!ואני יודעת שאתה גם רוצה אמא בדיוק כמוני!אנחנו עברנו את אותם החיים!אני הייתי אמא שלך במשך 9 שנים!"
"והכל בגללה!את לא מרגישה אפילו קצת כעס אליה?!"
"לא!כי אני יודעת איך היא מרגישה!"
"מאיפה לך לדעת?!את רק בת 16!"
"ואתה רק בן 14!תסתכל איך אתה מתנהג אליה!"
"אני לא מסוגל לסלוח.לא לה."
"לפחות תנסה."התחננתי אליו.
"את האמא היחידה שיש לי."
"אני אחותך."
"את זו שגידלת אותי.אני לא זוכר ממנה כלום."
"אבל אמרת שאתה זוכר.את כל המכות והצרחות."
"אני לא.אני רק יודע ממך."
רוזלי היתה המומה.היא לא ידעה שאני גידלתי את ג'יימס.היא לא ידעה כמה שנאנו אותה.היא לא ידעה כמה זה כאב לנו.היא לא ידעה כמה בכינו על זה.היא לא ידעה שזכרנו את הכל.
"אני מצטערת.על הכל."הקול שלה היה שבור.
"אנחנו לא סולחים."ג'יימס התעקש להמשיך להכאיב לה.
"9 שנים?"
"זו לא אשמתך."אמרתי לה.
"זו כן אשמתה!היא השתכרה ודרסה אותך!היא פגעה בך כל השנים האלו!היא עשתה לך צלקות!היא הכניסה אותך לדיכאון שאת אף פעם לא תצאי ממנו!היא השטן!"ג'יימס התחיל לצרוח ולהשתולל.
"ג'יימס!אל תדבר ככה!ביקשתי ממך כבר כמה פעמים!"לפתע גיליתי שאני מדברת כמו שאני אמא שלו.באיזשהי דרך אני תמיד אהיה אמא שלו.אמנם לא ביולוגית אבל נפשית כן.עובדה שברגע שאמרתי לו את זה הוא השתתק.
"רוזלי…אני חושבת שכדאי שתלכי."
לא הסתכלתי עליה.היא גם הבינה את מה ששינינו ידענו.הקשר ביני ובין ג'יימס יותר מדי חזק.אי אפשר להתיר אותו.אף אחד לא יצליח להפריד בינינו.לעולם.