תחיה כל עוד אתה צעיר- 11+12+13+14+15..

"מה עם אל? ואוליי תזמינו גם את ענבר? חשוב לי שתתחברו.." אמרתי בזמן שחייכתי אל דארסי חיוך גדול, נועל את הקונברס השחורות שלי ומנער מעט את השיער…
"כבר דיברתי איתן.. ענבר עסוקה היום עם התערוכה שלה, ואל יוצאת לשופינג עם ליזה ומרי, ואז הן יצטרפו אלינו.. הבובה שלי לא בנויה לריצות האלה של אל כשהיא רואה נעליים שהיא אוהבת.." שחף חייכה אליי, מסדרת את שיערה של דארסי..
דארסי באמת נראית ממש כמוה, חוץ משתי גומות במקום אחת של שחף, ועיניים מעט יותר אפורות משלי, אך בהחלט ירוקות..
השפתיים שלה דיי עבות בשביל ילדה בת 3, והסומק הטבעי שעל פניה הוא תמידי, כמו גם החיוך..
"בזה את צודקת.. אל משוגעת כשזה מגיע לשופינג.. אם לו לא היה מכור לשופינג יותר ממנה אני דיי בטוח שהוא היה מתעלף.." אמרתי מגחח..
"הארי אנחנו יוצאים עוד 10 דקות!!" לואי צרח..
יצאתי מהחדר וירדתי למטה..
*מנקודת מבטו של זאיין..*
הדייט עם ליאור היה ממש טוב, אבל אני לא מרגיש ניצוצות כשאנחנו מתנשקים..
היא מרגישה בשבילי כמו חברה טובה, אחות, לא יותר..
אני אצטרך לספר לה את זה היום, למרות שכמו שאני מרגיש, גם היא מרגישה ככה..
הארי סוף סוף ירד וחייכתי אליו, הוא לקח כוס קפה שליאם הכין לו קודם..
"בוקר טוב.." אמרתי לוגם עוד שלוק מהכוס שלי..
"בוקר מצויין.." הוא החזיר וחייך אליי…
אחרי כמה דקות ליאם אסף את כולנו, ויצאנו אל פול שלקח אותנו אל הראיון..
*מנקודת מבטה של ליאור..*
אני חייבת להגיד לזאיין שאני לא מרגישה את ההרגשה שאמורה להיות לי כלפיו..
בשבילי הוא יותר כמו חבר טוב, אח גדול.. לא יותר..
צופר המכונית של אור נשמע מבחוץ..
לקחתי את התיק שלי ויצאתי החוצה, מחייכת למראה של דארסי חבוקה בזרועות אימה, מחייכת ומצחקקת מידי פעם למשמע דבריהן של אור ושחף..
"בוקר טוב בנות.." אמרתי מחייכת אליהן..
הן השיבו לי בבוקר טוב, למרות שיכולתי לראות ששחף לא ממש ישנה בלילה..
אני לא יודעת מה השאיר אותה ערה, דארסי כבר ישנה די יציב בלילות, ואם היא מתעוררת זה רק כי היא רעבה או שכואב לה משהו..
יכול להיות שהיא והארי? אבל הם רק חזרו..
דחקתי את המחשבה למעמקי מוחי למשמע קולה הקטנטן של דארסי קורא בשמי..
"כן מתוקה?" שאלתי אותה בקול עדין..
"דוד זאיין אמר שאת יפה, אבל הוא גם דיבר עם דוד ליאם ואמר שאת אחות שלו.. את אחות של דוד זאייני??" היא שאלה וחייכה חיוך מתוק..
כולנו היינו בשוק…
לא מהעובדה שהיא דיברה, אלא מהעובדה שהיא יכלה לעכל כל כך הרבה מידע, בלי בכלל להבין..
"אני ודוד זאייני לא אחים, אבל אנחנו חברים טובים.. כמו אימא ודוד לואי או דוד ליאם.." אמרתי מחייכת אליה והיא הנידה בראשה..
פרק 12:
"אבל דארסי זה מאוד יקר!! אני לא יכולה לקנות לך את זה.." שחף ניסתה לשכנע את דארסי שהתחננה לבובה גדולה, ודיי יקרה..
אל ליזה ומרי כבר הצטרפו אלינו לפני בערך שעתיים, והבנים צריכים להצטרף כל רגע..
"אימא בבקשה.." דארסי התחננה..
"נסיכה שלי.. אני גם רוצה לקנות לך את הבובה, אבל היא מאוד יקרה.. אימא לא יכולה להרשות לעצמה לקנות אותה.. אם היי-" שחף התחילה לשכנע את דארסי, מבטה עצוב שהיא איננה מסוגלת להגשים את משאלות בתה עד שהבנים נכנסו לחנות, הארי קוטע את שחף..
"אז את רוצה גם שמלות לבובה?" הוא אמר מרים את הקופסא ממקומה ומניח אותה על הדלפק..
אני דיי בטוחה שהמוכרת עוד שניה התעלפה שם..
כל חברי וואן דיירקשן בתוך החנות שלה..
"האזה אני לא יכולה לת-" שחף התחילה לדבר אך הארי קטע אותה..
"יש לי שנתיים וחצי לפצות עליהם עם הבת שלי.. ואני מפורסם.. יש לי מספיק כסף לקנות את כל הבובות בעולם בשביל הבת שלי.. אני יעשה הכל בשבילכן.." הוא אמר והתקרב אל שחף, מרים את סנטרה באצבעו הענקית..
"הכול.. אתם העולם שלי.. ואני לא נותן לכן ללכת שוב.. את שומעת? אתם איתי.. לתמיד.." את החלק הבא הוא אמר דיי בלחש, מחייך אליה ונושק על שפתייה..
חייכתי למראה חברתי הטובה חוזרת אל האהבה של חייה, עד שזאיין משך אותי מהחנות..
"אני יודעת זאיין… גם אני לא מרגישה את זה.." אמרתי ברגע שיצאנו מטווח השמיעה של כולם..
"ואיך את יודעת שאני לא מרגיש את זה??" הוא אמר מנסה לשחק בי..
"דארסי אמרה לי…" אמרתי בפשטות..
"אהה.. אז ילדה בת שלוש שמה לב יותר טוב משאר המבוגרים בחדר.." הוא אמר וחיבק אותי חיבוק קצר אך בעל משמעות רבה..
השגתי לי חבר לחיים…
"יש לי מישהי לשדך לך אם אתה רוצה.." אמרתי קורצת אליו..
"אני בעד ניסיון… תקבעי לנו דייט ותעדכני אותי בפרטים? אני סומך עלייך שלא תאכזבי אותי.." הוא אמר וחייך אליי, חיוך כנה…
"ברור זאייני.." אמרתי בטון של ילדה קטנה, מחקה את דארסי ומצחקקת..
עכשיו רק נשאר להתקשר לרום..
חזרנו לתוך החנות, שחף מצחקקת בין נשיקות של הארי, אל ולואי מחובקים, אור רצה אחרי נייל שרץ אחרי דארסי שלקחה לו משהו.. בטוח אוכל.. וליאם נאנח בטלפון ומדבר עם ענבר, מספר לה כמה בלאגן יש פה בטח..
אני מכירה את ענבר..
בעצם כולנו מכירות..
אני עברתי ללונדון שנה לפני שענבר עברה, היא הייתה איתי באותו התיכון..
מאז לא ראיתי אותה, אך שחף פגשה אותה לפני שנה בערך, ומכרה לה כמה ציורים שלה לגלריה של ענבר..
אור וענבר שמרו על קשר, ורק כשהן דיברו בטלפון אחרי שאור לקחה לליאם את הטלפון הם הבינו שהבנים מדברים על אותן בנות שהם מכירות..
ליאם סוף סוף נפרד מהטלפון, נייל תפס את דארסי ואור את נייל, ושחף לקח את דארסי לידיה, מחייכת אל הארי..
יצאנו מהחנות אל הננדוס הגדול שבקומת האוכל של המסעדה, אחרי רי של לואי ונייל על סאבוואי או ננדוס..
ברור שנייל ניצח…
לואי ויתר ברגע שנייל אמר שהוא יאכל לו את כל הגזרים..
הוצאתי את הטלפון שלי מהתיק הקטן שסחבתי עליי וסימסתי לרום..
פרק 13:
'היי יפה מה קורה? לא דיברנו המון זמן.. התגעגעתי..'
הקלדתי ולחצתי על כפתור הסנד..
'הכול טוב.. את עוד בלונדון?' היא החזירה..
'כן.. זוכרת את שחף?' שלחתי
-'כן.. באמת מאמי.. והבת שלה, דארסי אני חושבת, פשוט מלאך.. מה איתה?'
'את יודעת שאבא של דארסי זה הארי סטיילס? מוואן דיירקשן..'
-' טוב עכשיו אני מבינה מאיפה היופי.. למרות שגם לשחף לא חסר..'
'הם חזרו להיות ביחד.. ואתמול הייתי בדייט עם זאיין, אבל הוא יותר כמו אח בשבילי.. אז ישר חשבתי עלייך.. את פנויה נכון?'
-'לא להרבה זמן ;).. הזאיין הזה חתיך..'
'חחח אז מחרתיים ב17:00 בסאבוואי בקניון שליד הגשר??"
-' נשמע לי מצויין.. לא יכולה לחכות..'
-'מה אני ילבש?!?!?!?!?!?' ההודעה האחרונה ממנה הגיעה וציחקקתי..
'יש לך יומיים.. תחשבי..' החזרתי לה והכנסתי את המכשיר לכיסי, לוקחת ביס מהעוף פרי פרי שהזמנתי..
"יש לך דייט מחרתיים.." אמרתי לזאיין בחיוך וכולם הסתכלו עליי..
"מה?" שאלתי לא מבינה..
"א-אתם לא יוצאים?" נייל שאל ראשון, מפר את הדממה..
"לא הם חברים כמו אימא ודוד ליאם!!" דארסי קראה בקול וחייכתי אלייה, הארי מסתכל על שחף במבט מוזר, נפגע?
"צודקת מתוקה… דוד זאייני ואני חברים טובים כמו דוד ליאם או דוד לואי או דוד נייל או דוד זאייני ואימא.." אמרתי מחייכת חיוך מרגיע להארי, שלא יתפוס את המילים של דארסי לא נכון..
"אני אוהבת את דוד לואי!!!" היא ציחקקה, מנסה לקום ממקומה ולחבק את לואי, שקם אליה והוציא אותה ממושבה, רק בשביל ששחף תנעץ בו מבטים כועסים בגלל שדארסי לא סיימה לאכול עדיין..
"אני יתן לה גזר בבית!!" לואי אמר מדגדג את דארסי שישבה בחיקו, ושחף חייכה חיוך עייף, כאילו לא ישנה בכלל..
"אני ממש עייפה.. סיימנו פה??" אור אמרה שמה לב לאותם דברים כמוני בדיוק, היא כנראה יודעת משהו..
"גם אני.. לא ממש יצא לי לישון בלילה עם הרעשים של האזה ושחף.." לואי ציחקק ושחף והארי הסמיקו בו זמנית..
"אז זה כן מה שחשבתי!!!" קפצתי מהכיסא עם הידיים באוויר..
"כנראה שכן.." ליאם אמר וחייך כאילו הוא יודע משהו..
"או שהאז מחזיק הרבה או שזה היה כמה סיבובים.. היה רעשים מאז שהוא סיים לשיר לה.." אור ציחקקה..
" נו באמת!!! דארסי פה!! אתם יכולים לא לדבר על זה??" שחף אמרה והארי לא ידע איפה לקבור את עצמו..
"על מה לדבר?? אימא את לא אומרת לי משהו??" דארסי שאלה את שחף בעיניים גדולות, כמעט בוכה..
"לא מתוקה שלי, אנחנו דיברנו על יום ההולדת שלך.. רצינו לעשות לך הפתעה אבל דוד לואי הרס הכול.." היא חייכה אליה ולקחה אותה מלואי, מנשקת אותה בראשה ומחייכת אליה..
"אוקיי.. זה לא משנה.. אני אוהבת אותך בכל מקרה.." היא חייכה אל שחף..
"אוווווווווו.." כולנו עשינו ביחד..
"וגם את אבא.." היא אמרה מצחקקת, מושיטה ידיים לעבר הארי..
"ואבא אוהב אותך קטנה שלי.."הארי אמר ומשך אותה אליו, מכרבל אותה לחזהו..
יצאנו מהמסעדה אחרי ששילמנו, והבנים חוץ מהארי שהחזיק את דארסי קרוב אליו הצטלמו וחתמו לכמה מעריצות, וילדה קטנה והוריה ניגשו לדבר עם הארי, דארסי מחייכת אל הילדה הקטנה מידיו של אביה, ומדברת איתה..
ההורים של הילדה נראו לא יותר מבני 19-20, כנראה מדברים עם הארי על איך זה להיות הורים בגיל צעיר כזה..
שחף הצטרפה לשיחה שלהם מחייכת, מדברת עם האם בזמן שהארי הניח את דארסי בחזרה על הרצפה והיא פטפטה עם הילדה הקטנה, והארי והאב מדברים גם הם..
זאיין ניגש אליי ומסרתי לו את הפרטים של הדייט..
אני בטוחה שהוא ורום יסתדרו..
פרק 14:
*מנקודת מבטו של זאיין*
-בחזרה בבית..-
"לואי תסתום אני מנסה להרדים את דארסי!!! אני יביא לך גזר מהמחבוא של שחף!!!" הארי צרח על לואי שבכה לאלינור על הגזר שנגמר..
" אוקיי.." לואי נרגע מיד..
"אני יוצא לקנות עוד גזר ואז ענבר תבוא.." ליאם אמר וחייכתי אליו כשהוא יצא מהדלת..
עליתי לחדר שלי ונכנסתי למקלחת..
התפשטתי מבגדיי ונתתי למים לזרום על גופי..
אחרי מקלחת ארוכה צאתי ורק מגבת לגופי..
התלבשתי במכנס טרנינג וטי שרט לבנה, וגרביים..
נכנסתי למיטה שלי וצפיתי קצת בטלויזיה..
נרדמתי אחרי לא הרבה זמן..
…..
התעוררתי מריח של אוכל..
אולי אני לא נייל אבל כשאני רעב, אני יאכל הכול..
ירדתי למטה וראיתי את כל הבנים וכל הבנות חוץ מליאור בפיג'מות, יושבים ואוכלים פנקייקים, הארי מאכיל את דארסי, ושחף מטגנת עוד ערימות בשביל נייל..
"בוקר טוב היפייפיה הנרדמת.." ענבר ציחקקה ורצה אליי, מחבקת אותי..
לפני חודשיים בערך, אני וליאם ניצלנו בזכותה…
~פלאשבק~
"זאיין תיזהר!!!" ליאם צרח עליי מהמושב ליד..
ואז זה היכה בי
אנחנו הולכים להתנגש בקיר..
לחצתי על הברקס, מה שהאט את ההתנגשות בקיר…
תפסתי בידו של ליאם, מוחץ אותה חזק בשלי, ומשם הכול נהיה שחור..
התעוררתי בבית החולים במיטה ליד של ליאם, ובחורה בת גילנו בערך יושבת שם ובוכה..
~סוף פלאשבק~
לפי מה שכולם מספרים, ענבר מצאה אותנו..
היא התקשרה לאמבולנס, היא הייתה איתנו עד שמצאו את הפלאפונים שלנו והתקשרו לבנים ולהורים שלנו..
היא וליאם שמרו על קשר קרוב מאז ואחרי שבועיים בערך הפכו לזוג..
"בוקר טוב.." השבתי מחייך ומחבק חזק את החברה של החבר הכי טוב שלי..
את הבחורה שבזכותה אני וליאם חיים..
"אתה מתכוון לאכול היום או שאני אתן הכול לנייל??" שחף שאלה מניחה צלחת עם פנקייקים מולי..
"תודה.." אמרתי בחיוך והתחלתי לאכול..
"אוקיי אם את תגידי לי שזה לא מתכון של אימא אני אתפוצץ!!! למה אוכל של אימהות כזה טעים??" צעקתי בצחוק…
"כי יש בו אהבה.." שחף ציחקקה ונישקה שוב את הארי, בפעם המיליון מאז שירדתי..
הם כל כך דביקים..
גם נייל ואור…
כל היום קוצי מוצי פוצי צוצי נוצי סוצי.. אויי סוצקי אין לי כוח לזה..
נו באמת עכשיו התחלתי עם רוסית!!
שוטותה חוציץ איתך זאיין??
נו באמת!!!!
יש לי פיצול אישיות??
כן!
לא!
כן!
לא!
כן!
לא!
סוקה נחוי בלאט תסתום!!
לא אתה תסתום!
"אני חוזר לישון.." אמרתי והנחתי את הצלחת בכיור, ועליתי למעלה..
פרק 15:
אני לא בסדר לאחרונה..
ישנתי מאתמול אחרי ארוחת הבוקר..
ועכשיו השעה 14:00..
והיום הדייט עם רום..
קמתי מהמיטה עם חיוך..
ירדתי למטה לשחף מודאגת שנראתה קצת פחות מודאגת כשהיא ראתה אותי וחיבקה אותי בידיה..
"אתה בסדר.." היא אמרה מחייכת..
"כן.." אמרתי לא יודע מה להגיד..
"אתה מרגיש טוב??" היא שאלה..
"כן.. פשוט הייתי עייף.. וההתרגשות לדייט עם רום היום.." חייכתי אליה חיוך אמיתי..
"טוב תאכל יש אוכל במטבח ואני עולה להוציא לך בגדים.." היא אמרה ורצה למעלה..
נכנסתי למטבח וראיתי קערה עם סלט, צלחת עם חביתה וגבינה, ולחם..
התיישבתי ואכלתי וכשסיימתי עליתי למעלה..
שחף הוציאה לי סקיני שחור, טי שרט לבנה, נייקי לבנות-שחורות-כחולות וריי באן כחולות..
"תודה שחף.." אמתרי מחייך והיא יצאה מהחדר..
סיימתי להתארגן בערך ב16:40..
לקחתי את המפתחות של הפרארי הלבנה שלי צועק להתראות לכולם ונוסע אל הקניון..
נכנסתי מוקף במספר מעריצות..
חתמתי להם והצטלמתי עם מי שביקשה..
הייתה שמה בחורה בלונדינית, בשמלה כחולה שהדגישה את עינייה הכחולות..
ניגשתי לחתום לה והיא רק שילבה את ידי בידה, מובילה אותי אל ננדוס..
"רום?" שאלתי לא מבין..
"נעים להכיר זאיין.." היא אמרה מחייכת כשהתיישבנו בשולחן..
"וואו את ממש יפה.." פלטתי..
למה אתה כזה דפוק??
אני דפוק?
כן אתה דפוק..
לא נכון! אתה דפוק!!!
נו די עם המריבות הפנימיות, היא מחכה שאני יגיד משהו!!
"תודה.. גם לך לא חסר.." היא ציחקקה וקרצה, הסומק מתפשט על לחיה הבהירות במהירות..
"אז תספרי לי קצת על עצמך.." אמרתי מחייך אליה אחרי שהאוכל הגיע..
הדיגדוגים ביד שבה היא נגעה בי עדיין עברו בגופי..
"אז אני רום מור, אני בת 19 מישראל במקור, כרגע גרה בלונדון.. באתי ללונדון לפני שנתיים לפתוח סטודיו לריקוד.. סיימתי פה לימודים באוניברסיטה לריקוד שבאמסטרדם, ופתחתי פה סטודיו ואני מלמדת ילדות בנות 6-10 לרקוד… ליאור שחף ואור מכירות אותי עוד מישראל.. גדלתי ביחד עם שחף ואור, ואת ליאור פגשתי אחרי שהן עזבו לצ'רייצ'ר, ושוב נפגשנו כאן, ששחף ואור עברו ללונדון, אני וליאור חלקנו דירה באותו הקומפלקס של שחף, אור ודארסי.. וכן, אני יודעת את כל הסיפור..
"וואו.." זה כל מה שיכולתי להוציא מהפה שלי..
סיפרתי לה קצת על עצמי, על הלהקה, על לפני הלהקה, ובעיקר צחקנו מהבדיחות שלה..
היא פשוט מדהימה..
לקחת אותה לבית שלה, וליוויתי אותה עד לדלת הכניסה..
"היה לי ממש כיף.. אני אשמח להיפגש איתך שוב.." היא אמרה מחייכת..
"גם אני.." אמרתי וחייכתי אליה..
ואז,
השפתיים שלנו התנגשו..
נשיקה מלאת תשוקה וסוערת, אך באותו הזמן גם כל כך מתוקה וסוערת..
"וואו.." היא לחשה שהתנתקנו..
"בטוח שניפגש שוב.." אמרתי וקרצתי לה..
נשקתי לה קלות על השפתיים ויצאתי משם, מחייך כמו אידיוט…
נכנסתי למכונית ונסעתי לבית..
כולם היו במצב התקפה…
"איך היה??" ליאור קפצה
"נישקת אותה??" ליאם שאל מודאג..
"השתמשתם באמצעי מניעה נכון??? ראית מה קרה לי.." הארי קפץ עליי…
"למה כל כך מאוחר?? תעזבו אותו.. לך לישון.. תספר לנו מחר אוקיי??" שחף אמרה מחייכת..
תודה לאל שיש את שחף…
"שחף צודקת.. אני ממש עייף.." אמרתי ועליתי במדרגות..
החלפתי לפיג'מה ובדיוק לפני שבאתי לכבות את האור הדלת נפתחה ושחף נכנסה עם שתי כוסות תה..
"היי.." היא אמרה מחייכת..
"היי.." השבתי והיא התיישבה על המיטה..
"אז איך היה??" היא שאלה בחיוך..
בלי להתנפל, בעדינות, בדיוק כמו שצריך..
"היה מדהים.. צחקנו כל הערב והיא סיפרה לי על עצמה.. יש לנו המון במשותף.. הקעקועים, העישון, האליקסים.. ליוויתי אותה הביתה והתנשקנו… זה היה פשוט, קסום.."
"חשמל בכל הגוף.. כל הפרפרים בבטן מתפרצים ויוצאים החוצה.. הדגדוג הנעים הזה מכפות הרגליים עד הקצה של השיערה הארוכה ביותר, תחושה כל כך מנחמת וממכרת, כאילו כל שניה היא כמו לטבול באש ואז בצמר גפן מתוק.. אתה לא רוצה שהתחושה הזאת תיגמר.." היא אמרה בדיוק את מה שהרגשתי..
הנדתי בראשי לכן..
"אתה מאוהב.. יש לי את אותה תחושה עם הארי.. אני יודעת שזה בטח בולשיט לדעתך, אבל תענה לי עכשיו.. כשהיא נגעה בך, הייתה לך תחושה חמימה כזאת ביד, וניצוצות שנשארים גם אחרי שהיא עזבה?" היא שאלה..
"כן.." עניתי וחיוך התפרש על פניה..
"אתה מאוהב.."
"אני יודע.."