LOVE Is In The Air- פרק 5 – 1D

מנקודת המבט של אמילי-
אחרי השופינג הענקי שלי ושל נוי, ואחרי הקבלת פנים לבר וטום, נסענו כולנו לבנים. די נלחצתי מהפגישה עם זאין. פחדתי שהוא לא יסתכל עליי אפילו. נכנסנו לבפנים, הם בדיוק חזרו מההופעה. "היי" נייל אמר במהירות לעדן והתקרב אליה. ראיתי את זאין נכנס. הסתכלתי עליו, הוא הסתכל עליי. "היי" הוא אמר והתקרב אלינו. רעדתי. "היי" אמרתי בחצי חיוך. "זאין מאליק" הוא אמר לבר והושיט לו את ידו. "בר" בר אמר במהירות ובחן את זאין. "אתה החבר של אמ?" זאין שאל. הסמקתי. למה הוא קרא לי אמ? "כן.. אני החבר של.. אמ" בר אמר והסתכל עליי. סימנתי לו שאין לי מושג. הוא עושה את זה בכוונה כדי להציק לי? "טוב, היה נעים להכיר ובלה בלה בלה" אמרתי ולקחתי את בר משם. "רגע" זאין אמר. בר נעצר, ואני אחריו. "אחי, יש לנו פה סנוקר, רוצה משחק?" זאין אמר והסתכל עליי, ומיהר להסתכל על בר. "שאני אוותר על משחק סנוקר?" הוא מלמל וחייך אליי. חייכתי אליו חיוך מאולץ, זה לא ייגמר יפה. "על מה משחקים?" זאין שאל פתאום. בר הסתכל עליו מופתע. "אני לא אוהב התערבויות" בר אמר, ראיתי שהוא עצבני. "אוקיי" זאין אמר וסידר את הכדורים.
"אז מה, כמה זמן אתם מכירים?" זאין שאל תוך כדי המשחק. "אני ואמילי? שנים" בר אמר בחיוך והצליח להכניס כדור אחד לחור. "איך הכרתם?" זאין המשיך לשאול. "דיגמנו יחד לאיזה חנות" הוא אמר. "את זוכרת?" הוא הסתכל עליי בחיוך. "ברור שאני זוכרת, לפוקס" אמרתי בחיוך. "את מדגמנת? לא ידעתי" זאין אמר. "אתה לא מכיר אותי, אתה לא יודע עליי דברים" התעצבנתי. מה הוא חושב שהוא עושה? "אני חשבתי שאנחנו מאוד מכירים, גם את חשבת ככה ב.. את יודעת" הוא אמר וחייך אליי. בר הסתכל עליי. "זאין תפסיק" אמרתי בעצבנות. "כמו שרצית שאני אפסיק את הנשיקה?" זאין אמר. צמרמורת עברה בגופי. שתקתי. "איזה נשיקה?" בר שאל אותי והסתכל עליי עם עיניו הירוקות. "הוא סתם ממציא, הוא כזה" אמרתי והסתכלתי על זאין. "ברור, אני ממציא" זאין אמר בציניות גלויה מדי. הסתכלתי עליו בזלזול. לא האמנתי שהוא יעשה לי את זה.בר עצר את המשחק והסתכל עליי. "אמ, מה הולך כאן?" הוא שאל אותי בעצבנות והסתכל על זאין. הסתכלתי על זאין. "אתה פשוט.." "אני מה?" זאין שאל. הסתכלתי עליו בשתיקה. "אמילי, תדברי" בר אמר. "או שאתה תדבר" הוא הסתכל על זאין. "אין לי מה להגיד" זאין אמר בחיוך מרוצה. "תקשיב, אמילי היא החברה שלי, אם עשית משהו כדאי שתגיד עכשיו" בר אמר, ניסה להיות רגוע. "נישקתי אותה" זאין אמר במהירות. בר הסתכל עליו. "מי אתה חושב שאתה?" בר אמר והתקרב אליו. "אחי, תירגע.." זאין אמר והתרחק, ובר נתן לו אגרוף, ראיתי את זאין נופל, ברחתי משם למכונית שלי, ונסעתי.

מנקודת המבט של ענבר-
נכנסנו לשם. אחרי מה שהלך היום בצהריים עם הארי, שהייתי צריכה ללכת משם כדי להתארגן לקחת את טום, אני די נלחצתי ממה שהולך להיות עכשיו. הארי הסתכל עליי מרחוק. ניסיתי שלא להסתכל עליו, אבל גם ניסיתי שלא לגרום לו לקנא, או מה שזה לא יהיה. "כל כך התגעגעתי אלייך" טום לחש לי ונישק לי את הצוואר. "טום, לא פה" אמרתי לו והתרחקתי ממנו. "באתי עד לפה בשבילך" הוא אמר והחזיק בידיי. "אני יכול לפחות נשיקה?" הוא שאל בחצי חיוך עם ביטחון. "ברור" אמרתי בחיוך, עצמתי עיניים ונישקתי אותו. לא יכולתי לא לנשק אותו. הוא החבר שלי, אני צריכה להפגין אליו חיבה מדי פעם. "וואו, התגעגעתי לזה" הוא אמר בשקט. חייכתי והסתכלתי לצד. הארי כבר לא היה שם.
אחרי רבע שעה בערך, שאני וטום ישבנו בצד ודיברנו, שמתי לב שאמילי לא שם. "אני הולכת לחפש איפה אמ, אוקיי?" אמרתי לטום ונישקתי אותו בלחי. "אוקיי" הוא אמר בחיוך. ראיתי שזאין ובר כעוסים מאוד, וצועקים מחדר הסנוקר. די פחדתי שאמילי תעשה משהו נורא. יצאתי החוצה. היה קפוא. "אמ?! אמ?! אמילי?!" שאלתי את החלל הריק. התקדמתי והתקדמתי, והרגשתי יד מחזיקה בי ומושכת אותי אליה. "הארי, די לעשות לי את זה" אמרתי בשקט כשראיתי שהארי צמוד אליי. "למה את עושה לי את זה?" הוא שאל אותי במבט עצוב. הסתכלתי עליו, הייתי די בשוק. "עושה לך מה?" שאלתי אותו. "מסתובבת לי מול הפרצוף עם החבר היפה שלך" הוא אמר. "כי הוא חבר שלי הארי, וכי הזמינו אותנו לכאן, למה אתה לוקח את זה כל כך קש.." "כי אני מרגיש אלייך משהו! כל כך קשה לך להבין את זה?" הוא קטע את דבריי והרים את קולו. שתקתי והסמקתי. "מה אתה מרגיש אליי?" לחשתי לו. הוא הסתכל עליי עם עיניו המושלמות. "אני לא בטוח מה זה" הוא אמר בשקט. "מה אתה חושב שזה?" שאלתי אותו, מצפה לתשובה משמחת. הוא שתק לכמה שניות, ואז צלצל לו הפלאפון.

מנקודת המבט של אלה-
נכנסנו, נוי ולואי ישר התיישבו ביחד. כל אחד עם הזוג שלו. רק אני לבד. "היי" ליאם אמר לי. "היי" אמרתי לו בחיוך עצוב. "חזרתי למלון שלכם אחרי שעתיים שלא הייתי שם, ואת לא היית שם" הוא אמר. "די התאכזבתי" הוא חייך. "יצאתי להיות קצת עם ענבר, כנראה הארי היה איתה יותר ממני אבל לא נורא" אמרתי בחיוך. "כן, שמעתי על זה" הוא אמר והתיישב על ספה לבנה וגדולה שהייתה שם. "איך ישראל?" הוא שאל אותי פתאום. "אתה שואל מתוך נימוס או שאתה באמת רוצה לדעת?" שאלתי אותו. "גם וגם" הוא אמר בחיוך. "כולם שם זה כמו משפחה אחת גדולה" אמרתי לו. הוא חייך. "זה יישמע נורא אם אני אגיד שאת מעניינת אותי יותר מארץ ישראל?" הוא שאל בחיוך. "תלוי את מי אתה שואל, לפי דעתי זה לא נורא בכלל" אמרתי בחיוך. הוא חייך והשפיל מבטו.
"אמרו לך שיש לך עיניים יפהפיות?" הוא שאל אותי אחרי כמה דקות של שתיקה. התחלתי לגמגם ולהסמיק. "תודה" אמרתי בחצי חיוך. "גם לך" הוספתי במהירות. הוא חייך. שמענו רעש מחדר הסנוקר. נכנסנו במהירות וראינו את בר וזאין הולכים מכות. ליאם ונייל הפרידו ביניהם. "אם עוד פעם אחת תתקרב לאמילי אני נשבע לך שאני אהרוג אותך" בר אמר, דחף ממנו את נייל והלך משם. זאין שתק וניקה את הדם שנזל מפיו ואפו. "מה?" הוא שאל את כולנו בעצבנות. העפנו את מבטינו ממנו ויצאנו משם. "איפה החברה שלך?" ליאם שאל אותי. "לא יודעת" אמרתי. "אני חייבת לזוז למצוא אותה" אמרתי לו. "נתראה מתישהו?" ליאם שאל אותי. הנהנתי בחיוך ויצאתי משם.
התקשרתי לאמילי, והיא לא ענתה לי. התנגשתי בענבר. "היי" אמרתי לה. "היי" היא אמרה בחוסר סבלנות. "מה קרה?" שאלתי. היא נאנחה. "עזבי, אני יודעת מה קרה" אמרתי לה בחצי חיוך. "אני לא יודעת מה קורה לי.." היא אמרה והסתכלה על הרצפה. "ברחתי ממנו לפני שהוא יכל להגיד לי עוד משהו, אבל רציתי שהוא יגיד עוד משהו" היא אמרה. "עזבי, אני צריכה למצוא את אמילי" היא אמרה והלכה. "רגע!" אמרתי לה. "מה?" היא שאלה. "אני באה איתך, זאין ובר הלכו מכות בפנים בגללה, צריך למצוא אותה מהר" אמרתי לה והלכנו למכונית שלי.

מנקודת המבט של עדן-
"מי זה היה הבחור הזה שהרביץ לזאין?" נייל שאל אותי כשיצאנו מחדר הסנוקר. "חבר של אמילי" אמרתי. "אה" נייל מלמל לעצמו. "תקשיב, אני חייבת ללכת למצוא את אמילי, לוודא שלא קרה לה משהו, היא לא הייתה הולכת סתם" אמרתי לו. הוא חייך. "זה בסדר, אני גם ככה צריך לבדוק מה עם זאין" הוא אמר. "אוקיי.. אז ביי" אמרתי והלכתי ממנו. הוא תפס בידי. נעצרתי. "אני אראה אותך מחר?" הוא שאל בחיוך. חייכתי והנהנתי. הוא רכן לתת לי נשיקה בלחי, והלכתי.
ראיתי שהמכונית של אמילי ושל אלה לא הייתה שם. "היי, איפה ענבר?" הארי שאל אותי. "לא יודעת" עניתי לו. "אוקיי, תודה" הוא אמר ונכנס לבפנים. נכנסתי למכונית שלי ונסעתי למלון. אין לה יותר מדי לאן ללכת, היא לא מכירה פה שום מקום. ואז נזכרתי, המועדון שדיברנו עליו כשטיילנו. היא בטוח שם. התקשרתי לאלה, שידעתי שמחפשת את אמילי, ונתתי לה ולענבר את הכתובת.
הגעתי לאחר רבע שעה. נכנסתי לבפנים וראיתי אותה על הבר, שיכורה לחלוטין. "היי" אמרתי לה וחיבקתי אותה. היא חייכה. "היי" היא אמרה. "יש לך שיער חלק, זה יפה" היא אמרה וליטפה לי את השיער. "כמה שתית מטורפת.." מלמלתי. ענבר ואלה נכנסו במהירות. "מתאים לה" אלה אמרה בחיוך ועזרה לי ולענבר לגרור אותה למכונית שלי. "מה יש לכן? אני רוצה להיות שם!" היא אמרה והצביעה על המועדון. "היא כאן איזה חצי שעה, היא בטח שתתה המון" ענבר אמרה וסגרה אחריה את הדלת של המכונית. "אוקיי, ניפגש במלון" אלה אמרה וסימנה לענבר לבוא איתה. נכנסתי למושב הנהג והתחלתי לנסוע. בדרך אביה התקשרה אליי. "היי" היא אמרה. "היי" אמרתי. לא היה לי זמן עכשיו לשיחות עם בת דודה שלי. "לא אמרנו שניפגש מתישהו? עוד מעט את כבר חוזרת לישראל!" היא אמרה. "אממ.. אם את רוצה את יכולה לבוא מחר למלון שאני נמצאת בו.. אני אשלח לך את הכתובת" אמרתי לה. "סבבה, מחר בשש אני אצלך" היא אמרה וניתקה את הפלאפון.
הגענו למלון והתיישבנו כולנו בלובי. לא היה לנו כוח להעלות אותה למעלה, אז ישבנו ושתינו קפה, שישאיר אותנו ערניות לכמה זמן.

מנקודת המבט של נוי-
אחרי שאני ולואי יצאנו מהחדר שדיברנו בו, ראיתי שכמעט כולם לא היו שם. אף אחת מהחברות שלי, הארי וזאין גם לא היו שם. רק נייל וליאם. "אני חייבת ללכת, החברות שלי לא פה" אמרתי ללואי. "אוקיי" הוא אמר ונישק אותי נשיקה קצרה בפה. התנתקתי ממנו וחייכתי. "מה זה היה?" שאלתי, הייתי ממש מופתעת. הוא חייך. "לא יודע" הוא אמר בחיוך והסתכל על שפתיי. "את לא צריכה ללכת?" הוא שאל. "כן" אמרתי והשפלתי מבט. "ביי" אמרתי לו. "ביי" הוא אמר, והלכתי משם.
הגעתי למלון, וראיתי את כולן יושבות למטה. "לאן נעלמתן לי פתאום?" שאלתי את כולן. "בזמן שאת היית בחדר מבודד עם לואי" ענבר התחילה לדבר. "עבר על כולנו סיוטים" היא סיימה. "מי זה כולנו? לי לא היה סיוט" עדן אמרה בחיוך ."גם לי לא" אלה אמרה. "אז לי ולאמילי" ענבר תיקנה את עצמה. "מה קרה?" שאלתי. "בר וזאין הלכו מכות" אלה אמרה. "אמילי השתכרה" עדן אמרה. "הארי אמר שהוא מרגיש אליי משהו" ענבר אמרה. "מה? לא אמרת לי דבר כזה" אלה הסתכלה על ענבר בשוק. "לא היה לי זמן" היא אמרה. "טוב, בואו נעלה את השיכורה לחדר, אני הרוסה מעייפות" אמרתי להן והרמתי את ידה של אמילי. "היא קצת גבוהה לי" מלמלתי להן. "אני אעזור" ענבר אמרה ובאה מצדה השני.
הגענו למעלה, בסופו של דבר. כל אחת נשכבה על המיטה שלה. לא יכולתי להפסיק לחשוב על שפתיו של לואי.שפתיו הממכרות והחמות, שכל מה שבא לך לעשות זה לנשק אותן, בלי הפסקה. אבל אני תמיד אהבתי את ליאם, בחיים לא חשבתי שאם תהיה לי את ההזדמנות, לואי יהיה האחד. טוב, הכל יכול להשתנות.