(4) stole my heart

~מנקודת מבטה של עדן~
חזרנו מהים, מלקקות גלידת וניל שהולכת ונמסה תחת השמש הקופחת של לוס אנג'לס
יהיה די קשה להסתגל למזג האוויר האירופאי לאחר 18 שנים כאן.
ביתה של יסמין נראה באופק וראיתי שהיא מאטה את צעדיה.
נעצרנו ליד ביתה. הבעת פניה נפלה. יש לי הרגשה שהיא לא רוצה לחזור לשם.
"וואי אני לבד בבית עכשיו…… בא לך לבוא אליי?" הצעתי ליסמין
חיוך רחב עלה על פניה "ברור, חכי פה אני הולכת להביא בגדים" סיימה את המשפט בלחישה
"נו עזבי אני אתן לך בגדים, יודעת מה? אני.את.שופינג היום!" קבעתי בחיוך
"טוב" נאנחה בחיוך חושף שיניים "וזה על חשבוני שיהיה לך ברור!" אמרתי
"אין מצב!" גיכחה בציניות והתחילה ללכת לכיוון ביתה "הלכתי להביא כסף" הלכה בצעדים איטיים
תפסתי בידה "יודעת מה הכי הרבה תחזירי לי!" התחננתי "בבקשה בואי!"
היא נאנחה ולמרות זאת ראיתי שהוקל לה "בסדר….. עד הדולר האחרון!"
חייכתי וצעדנו לעבר ביתי
~מנקודת מבטה של ריין~
you so pretty when you cry when you cry…… שמעתי את צלצול הפלאפון
התקרבתי כדי לראות מי זה. שמה של עדן היה על הצג
"הלו?" שאלתי
"ריין!" צעקו עדן ויסמין יחדיו
"מה?" ציחקקתי למשמע קולן
"היילי!" צעקה עדן, מה היילי? היילי באנגליה….. אומייגזר היילי!
"מה עושים??" שאלתי בהיסטריה
"תירגעי…. נתקשר אליה היום אבל צריך לארגן לה משהו" אמרה יסמין
"כן, שאלנו את ליאור היא כבר דיברה איתה, היא גם קנתה לה משהו אבל רק היילי והיא יודעות מה זה….." אמרה עדן במהירות
"טוב, עדן זה בסדר שאבוא אלייך?" שאלתי
"ברור זה מה שעמדנו להציע, אה וגם אנחנו יוצאות לשופינג היום רוצה לבוא? צריך להזמין גם את ליאור" ענתה עדן בהתלהבות
"טוב עוד רבע שעה אצלך" אמרתי
"ביי" אמרו שתיהן
"להתראות" עניתי והשיחה נותקה
ביתה של עדן במרחק של חמש דקות הליכה משלי כלומר יש לי עשר דקות להתארגן. או שאני אאחר ואני לא סובלת לאחר!
לבשתי ג'ינס שחור ארוך, גופייה ירוקה ועליונית לבנה שקופה למחצה, נעלתי מגפיים לבנות נמוכות ואספתי את שיערי לצמה עבה שנפלה על כתפי השמאלית. לקחתי 500 שקל כי אני לא חושבת שאני עומדת לקנות הרבה דברים….. אני לא אוהבת להתאפר והדבר הכי קרוב לאיפור שיש לי זה שפתון וגם הוא שקוף. גם שמלות אני ממש לא מחבבת, יש לי שתי שמלות בארון, אחת מהן לבנה לאירועים משפחתיים שגם איתה אני בקושי הולכת והשנייה זאת שמלה שהבנות הכריחו אותי לקנות באחד ממסעי השופינג שעדן גררה אותנו אליהם. יצאתי אליהן עם הפלאפון והאוזניות בכיס הג'קט והכסף בארנק בכיס השני.
ראיתי אותן מחכות על הספסל מחוץ לביתה של עדן. הן קמו כשראו אותי, התקדמתי לעברן וחיבקתי כל אחת. "איפה ליאור?" שאלתי בחיוך רחב, "היא אמרה שיש לה סידורים…" הן נאנחו באכזבה, יצאנו לעבר הקניון. עדן לבשה גופייה צהובה ומכנסי ג'ינס כהות ארוכות, מעל הגופייה שמה עליונית דקה בצבע שמנת ושיערה היה פזור על כתפיה, לרגליה נעלה עקבים לא גבוהים מדי בצבע שחור. יסמין לבשה חולצה נופלת ארוכה לבנה עם לב שחור באמצע וג'ינס בהיר עם קרעים מהברך ומטה שערה נאסף בקוקו גבוה והגוונים הורודים והלבנים בלטו על גבי שערה השחור. נכנסנו לקניון והשומר בירך אותנו, החזרנו לו חיוכים והתקדמנו אל עבר חנות בגדים ענקית.
~מנקודת מבטה של ליאור~
הכרטיסים מוכנים על השולחן. אני כל כך לא מאמינה שאנחנו הולכות להופעה של וואן די! עם כרטיסי V.I.P ! אני עומדת לפגוש את האנשים שהם רוב ההשראה שלי לציורים!!
המזוודות מוכנות, מזוודת איפור, חמש מזוודות בגדים ענקיות ועוד אחת קטנה, שתי מזוודות נעליים (יש לי חושלה לזה….) וכמובן מזוודה לכל הדברים של וואן דיירקשן! קפצתי על מיטתי מהרהרת במחשבות על אנגליה….. עפעפיי נעשו כבדים
נרדמתי.

~נקודת המבט של היילי~
הכל היה חשוך, חיפשתי אחר המתג. כאשר לחצתי עליו
"הפתעה!" צעקו הוריי, אימי חיבקה אותי ולאחר מכן גם אבי
"תודה!" חייכתי ועיניי התמקדו בעוגת שוקולד מקושטת בקצפת לבנה וסוכריות צבעוניות שהייתה מונחת על שולחן המטבח
חיוך גדול נפרש על פניי והתקרבתי כדי לטעום
"אפ אפ אפ אפ אפ חכי הזמנו את השכנים החדשים כדי לחגוג איתנו" חייכה אמי ונעמדה ביני לבין העוגה. רגע מה היא אמרה? שכנים חדשים? "הבית ממול?" שאלתי
"כן" אבי הנהן ובאיזה תזמון, צלצול נשמע בדלת ואמי ניגשה לפתוח.
"אן! רובין! טוב לראות אתכם" חייכה אמי את חיוכה הקורן אבי התקרב ולחץ את ידם
הם נכנסו ואחריהם גם שניר ומי אם לא הארי סטיילס בכבודו ובעצמו.
עטיתי על פני הבעה נחמדה ומנומסת וניסיתי להסתיר את התלהבותי.
שניר חייכה כשהבחינה בי וניגשה לחבק אותי, הארי התקדם לעברנו גם הוא וחיבק אותי גם.
רגע הם תאומים? "מזל טוב!" אמרו שניהם ושניר הוציאה שקית קטנה מאחורי גבה, היא הושיטה לי אותה. חייכתי ולקחתי מידה את השקית,בתוכה הייתה קופסא לבנה מעוטרת בפפיון סגלגל. פתחתי את הקופסא, שרשרת זהב עדינה, דמות ציפור שפורשת את כנפיה שבמרכזה אבן חן לבנה.
"זה מדהים!" חייכתי "תודה רבה!" אמרתי וענדתי את השרשרת.
"מושלם" חייכה שניר "אפשר לראות את החדר שלך?" הנהנתי והובלתי אותם למעלה.
שכחתי שתליתי את הקולאז' שהבנות הכינו לי לפני שטסתי. תמונות ילדות שלי ושלהן, אני וליאור ביום הראשון בכיתה ד', כשיסמין ריין ועדן עומדות מאחורינו ועושות פרצופים,עדן ליאור ואני פותחות את העיניים ומוציאות לשון, ריין ויסמין קונות פופקורן בבכורה לסרט "משחקי הרעב", מסיבת הפיג'מות בכיתה ה' כשאנחנו נראות כמו ילדות קטנות, היום הראשון בכיתה ז' אנחנו לבושות עם אותם ג'ינסים שקנינו יום קודם, ריין וליאור כשצילמתי להן את העיניים, היום האחרון בבית הספר בו גם הוריי הודיעו שאנחנו עוברים לאנגליה, עוד המון תמונות וזכרונות. שניר חייכה והתקרבה אל הקולאז' "אלה חברותייך?" שאלה והצביעה על תמונה שלנו בקניון, הנהנתי "אין לי סבלנות לפגוש אותן" מחאה כפיים בצחקוק. הארי הסתכל מרחוק על הקולאז', עיניו נעצרו על תמונה של ליאור כשצילמתי אותה בטיול שלי ושלה לקנדה. "קוראים לה ליאור" חייכתי אליו, הוא הנהן והמשיך לבחון את שאר התמונות