Now or never-פרק שלושים ותשע

*מנקודת מבטה של שירז*
סיימתי להתקלח ויצאתי לחדר של הארי. כשנכנסתי ראיתי שהוא לא נמצא.
"הארי, איפה אתה?" שאלתי.
"במטבח" ענה. התלבשתי מהר ורצתי למטבח.
"מה השף מכין?" שאלתי.
"שניצל וצ'יפס" ענה בחיוך.
"אני יחתוך את הסלט" אמרתי וצעדתי לעבר המקרר, אז קיבלתי הודעה.
"היי שירז, זה לוגן זוכרת אותי?
כן, לוגן זה שזרקת אותו
במקרה אני בבריטניה קרוב לבית של החבר הסנוב שלך.
ותקשיבי יש לי פה אקדח, חשבתי לבוא לבקר אותך והאקדח הרבה זמן לא פעל.
מה את אומרת?" ככה כתב לי לוגן בהודעה.
לוגן היה חבר שלי והוא בגד בי עם בלונדה אחת שהייתה בכיתה שלנו, אני נפרדתי ממנו והוא עזב את הבית ספר.
"אעהעהא" צרחתי בפחד אחרי שקראתי את ההודעה.
"שירז מה קרה אין מלפפון?" שאל הארי צוחק. לא עניתי לו פשוט הושטתי לו את הטלפון.
"שיט שיט שיט!" אמר הארי לאחר שקרא את ההודעה.
"מה נעשה?" שאלתי כמעט פורצת בבכי.
"הוא לא יעשה לך כלום אל תדאגי" אמר הארי וחיבק אותי. והדמעות יצאו.
"בואי" אמר הארי והפסיק את הבישולים. הוא נעל את הבית ויצאנו החוצה. הוא התחיל לנסוע בלי הפסקה אבל הדרך הייתה מוכרת לי אז לא שאלתי אותו לאן לוקח אותי. אחרי כמה זמן הוא עצר את המכונית ויצאנו. הגענו למקום שתמיד שאני עצובה אני הולכת לשם, אף אחד לא מכיר את המקום הזה חוץ ממני ומהארי. המקום הזה נמצא באמצע היער אבל הוא מוקף בעצים ואי אפשר למצוא אותו. יש שם אגם קטן ודשא ירוק והרבה עצים.
"המקום שהיינו הולכים אליו" אמרתי להארי. כשהיינו קטנים תמיד היינו באים לפה, זה היה המקום שלנו, הכרנו אותו שהארי נאבד ואני הלכתי לחפש אותו (:
"כן, כמה זיכרונות" אמר הארי בוהה באגם.
אחרי כמה דקות שמעתי רעש מכונית.
"אמא, הארי מי זה?" שאלתי מחבקת אותו. ופתאום לוגן יצא מהאוטו.
"הארי זה לוגן" אמרתי בלחש. לוגן התקרב אלינו משחק עם האקדח.
"שלום סנוב והאקסית שלי!" אמר.
"לוגן אתה תעשה…" לא סיימתי את המשפט והוא עצר אותי.
"תתרחקו" צעק עלי ועל הארי שהיינו מחובקים. התרחקנו אחד מהשניה.
"טוב יאלה מילים אחרונות" אמר.
"לוגן אתה עושה טעות אל תעשה את זה בבקשה!" אמרתי לו.
"ועכשיו הסנוב" אמר מצביע על הארי.
"אני אוהב אותך שירז" אמר הארי.
"לוגן בבקשה לא אני מצטערת" אמרתי שוב מתחילה לבכות. שמתי לב שהארי מסמס למישהו באייפון אז המשכתי לדבר כדי שלוגן לא ישים לב.
"אתה זה שחשב שהבלונדה הזאת יותר יפה ממני פתאום אתה מתחרט?" שאלתי אותו והוא לא ענה הוא רק השפיל מבט.
"אני הייתי תמיד לידך לא בגדתי בך אני לא הייתי כמוך מגעילה" הוספתי בצרחה. ראיתי שהארי סיים לסמס ומיד לוגן צרח.
"תשתקי או שאני יורה בסנוב המסחרי הזה!" צרח לוגן.
"לא לוגן בבקשה!" אמרתי בוכה.
"תשתקי!!!!!!!!" צרח עצבני. הרגשתי מכה קטנה ברגלי הסתכלתי למטה וראיתי אקדח. הסתכלתי סביבי וראיתי את לואי מרחוק, הבנתי שהארי סימס ללואי.
"את יכולה" אמר לי הארי. פעם ראשונה שהחזקתי באקדח, זה היה מלחיץ, שמתי את ידי על ההדק ולחצתי. שמעתי בום ואחריו עוד בום. מאז אני לא זוכרת כלום ראיתי הכל שחור והרגשתי ריקנות.