LOVE Is In The Air- פרק 4- 1D

מנקודת המבט של נוי-
התיישבתי על אחד מכיסאות הבר, ואיזה בחור התיישב לידי. "היי" הוא אמר לי בחיוך. הסתכלתי עליו, הוא היה ממש יפה. "אה, היי" אמרתי בחיוך. "ג'ק" הוא אמר בחצי חיוך והושיט את ידו. "נוי" אמרתי והסתכלתי בעיניו האפורות. "מה בשבילך?" הברמן שאל אותי. "תביא לה את הרגיל שלי" הוא אמר והביא לו שטר. "אני יודעת להסתדר בעצמי" אמרתי לג'ק. "כשמזמינים בשבילך משקה, רק תגידי תודה" הוא אמר בחצי חיוך. שתקתי ולגמתי מהמשקה שהגיע.
"אני חייב לזוז" הוא אמר והרים את מבטו מהפלאפון שלו אליי. "אז תזוז" אמרתי לו. "אני אראה אותך יותר מאוחר, נוי" הוא אמר וחייך אליי, והלך. מה הוא רוצה ממני?
"היי" ענבר התיישבה לידי ולגמה מהמשקה שלי. "בבקשה" אמרתי לה. היא חייכה. "מי זה היה החתיך הזה?" היא שאלה. "לא יודעת מה הוא רצה" אמרתי. "מה אכפת לך מה הוא רצה, הוא ממש חתיך" היא אמרה. "הוא אמר שהוא יראה אותי יותר מאוחר" אמרתי ואנחתי. "ואנחנו בכלל לא מכירים" הוספתי. היא חייכה ושתקה. "מה?" שאלתי אותה. "כלום" היא אמרה בחיוך. "למה את פה ולא עם כל הלהקה?" שאלתי אותה, מנסה להעביר נושא. "אין לי כוח להיות איתם" היא אמרה. "חבל, כי אני בדיוק חוזרת לשם" אמרתי וקמתי מהכיסא. "נו, אבל מה אני אעשה פה לבד?" היא שאלה. "תחכי לחתיך בריטי שיבוא ויקנה לך משקה" אמרתי לה בחיוך והלכתי.
התיישבתי ליד עדן, שחזרה לשבת עם כולם. "את קולטת שזה הפלאפון של נייל?" היא אמרה לי בהתרגשות והחזיקה בעדינות את האייפון שבידה. "מה?" שאלתי אותה בשוק. "הוא נתן לי את הפלאפון שלו, כדי שנוכל לדבר שוב" היא אמרה בחיוך. "למה רק אני תקועה בלי אף אחד?" מלמלתי לעצמי, עדן אפילו לא שמעה.
"לאן הלכת פתאום?" לואי שאל אותי והתיישב לידי. "הלכתי לבר" אמרתי והצבעתי על הבר. "נעלבתי, חשבתי שאת לא רוצה לדבר איתנו" הוא אמר בחצי חיוך והשפיל את מבטו. "ממש לא" אמרתי. "כאילו, ממש כן, אבל לא שאני לא רוצה לדבר איתכם.. עזוב" אמרתי והנפתי את ידי בביטול. הוא חייך. "שמעתי שעוד לא הספקתן לראות את לונדון" הוא אמר. הנהנתי. "למה את מחכה?" הוא שאל, קם והסתכל עליי. חייכתי וקמתי איתו, ונכנסנו לג'יפ מפואר, כנראה שלו.

מנקודת המבט של אמילי-
שפתיו היו כל כך רכות וממכרות, אבל בראשי כל הזמן הדהד לי המשפט- 'מה את עושה, את עם בר'. התנתקתי ממנו והסתכלתי עליו. הוא התנשף והסתכל עליי. "מה זה היה?" שאלנו אותו בשקט. "פשוט עשיתי מה שהרגשתי שאני צריך לעשות" הוא לחש והעביר את שיערי אל מאחורי האוזן. החזקתי בידו והוזזתי אותה בחזרה אליו. "יש.. יש לי חבר" אמרתי בגמגום, מתחרטת על זה שאמרתי לו. הוא הסתכל עליי, מופתע. "אה" הוא מלמל והסמיק. "אני מצטערת שלא אמרתי קודם, פשוט.." "זה בסדר" הוא קטע אותי בחיוך קטן. "אני חייב ללכת" הוא אמר ויצא במהירות מהחדר, לפני שיכולתי להוציא מילה. מה עשיתי? איך הרסתי את זה?
"היי גברת מאליק" עדן נכנסה בשמחה לחדר ונשכבה לידי. "הייתי יכולה להיות, עד לפני כמה שניות" מלמלתי. "נייל שלח לי הודעה, הוא אמר שהיום בערב יש להם הופעה והוא ישמח שנבוא לוי איי פי אחרי ההופעה, לבקר אותם" היא אמרה בחיוך. "אני מוותרת" אמרתי והנחתי על פניי כרית. "מה קרה פתאום?" היא שאלה. "עשיתי את טעות חיי" אמרתי לה. "מה עשית?" היא שאלה. "זאין נישק אותי" אמרתי במהירות. "מה?!" היא צעקה וקפצה עליי. "ואז אמרתי לו שיש לי חבר" הוספתי, היא השתתקה. "אוי" היא מלמלה. "את יודעת מה? אני אבוא" אמרתי לה בחצי חיוך, חשבתי שאני צריכה לדבר איתו, לבדוק אולי אם אני אפרד מבר יהיה סיכוי בינינו. "מצוין" היא אמרה בחיוך וחיבקה אותי. "עכשיו בואי לטיול בעיר" היא אמרה והחזיקה בידי.

מנקודת המבט של אלה-
לואי ונוי הלכו. כל כך קינאתי בה באותו הרגע. היא יודעת שאני אוהבת את לואי, למה היא עושה לי את זה? היא אמורה להיות חברה שלי. ליאם היה צריך ללכת לאנשהו, ואני וענבר נשארנו לבד. "מה את אומרת על טיול בלונדון?" ענבר שאלה אותי. "יש לך מצב רוח לזה?" שאלתי אותו. היא הנהנה. קמנו ויצאנו מהמלון. הלכנו למרכז לונדון, כל כך הרבה אנשים. כל כך מיוחד פה.
"עדן רשמה לי שהיום בערב הולכים להופעה של דיירקשן, אבל רק לאחרי ההופעה, כדי לפגוש אותם" ענבר אמרה ונאנחה. "מה רע בזה?" שאלתי בהתרגשות. "הארי" היא אמרה בשקט. "נו, תדברי איתו ו…" "אין על מה לדבר. הוא התנהג כמו איזה תינוק ילדותי ומגעיל אחרי שאמרתי לו שיש לי חבר" היא אמרה בעצבנות. "אני חושבת שחבל לוותר על הזדמנות כזאת" אמרתי לה, וראיתי מרחוק את המסעדה של דוד שלי שגר באזור. "טוב, ענבר, אני זזה שנייה להגיד שלום למשפחה שלי, תישארי ברחוב הזה סבבה? שלא תאבדי לי" אמרתי בחיוך וחיבקתי אותה. "את משאירה אותי לבד באמצע לונדון?" היא שאלה אותי. "כן" אמרתי בחיוך. "טוב" היא אמרה בחיוך והלכה. התקדמתי לעבר המסעדה. המון זמן לא ראיתי אותם, חמש שנים.
נכנסתי לבפנים, היו מלא אנשים. חיפשתי פרצופים מוכרים. "היי" התקדם אליי בחור בריטי יפהפה. "היי" אמרתי בחיוך. "אפשר לעזור לך?" הוא שאל. "אני מחפשת את בעל המקום, צ'ארלי" אמרתי. "מאיפה את מכירה את צ'ארלי?" הוא שאל. "דוד שלי" עניתי, התעצבנתי שהוא שואל כל כך הרבה שאלות. "אני חבר של הבת דוד שלך" הוא אמר בחיוך. "אתה חבר של מירנדה?" שאלתי בתדהמה. אף פעם לא היה לה חבר, היא הייתה די מרוחקת תמיד. והוא? הוא ממש .. מושלם. "אלה!" היא צרחה וחיבקה אותי בהתרגשות. "היי" אמרתי לה בחיוך. "תכירי, זה ג'ק, החבר שלי" היא אמרה בחיוך ונישקה אותו. "היי" אמרתי לו. הוא חייך. "וזאת אלה, בת דודה שלי" היא אמרה. "נעים להכיר" הוא אמר. "גם לי" עניתי בחזרה. "טוב, אני חייבת לחזור לחברה שלי, היא לא כל כך מתמצאת פה" אמרתי לה. "רק תמסרי לצ'ארלי ד"ש, ואני אחזור לבקר מחר או משהו" אמרתי לה בחיוך. היא הנהנה, והלכתי. התקשרתי אל ענבר, והיא לא ענתה. איפה היא?

מנקודת המבט של ענבר-
אלה הלכה, נשארתי לבד. התחלתי ללכת, ובלי לשים לב התנגשתי במישהו. "סליחה" אמרתי. נפלו לו המשקפיים והכובע, שמעתי צרחות, והרגשתי את ידו על פי. הוא גרר אותי לאיזה סמטה מבודדת. פחדתי שהוא יעשה לי משהו. כשהוא הוזיז את ידו מפי התחלתי לצרוח. "מה אתה חושב שאתה עושה?!". "שש.." הוא אמר והסתכל עליי. "הארי?!" שאלתי בתדהמה. "את?" הוא שאל, פניו היו אדומות. "את? אין לי שם?" שאלתי אותו. "מה את עושה פה?" הוא שאל. "טוב, שקט, המעריצות ראו אותי כבר, צריך להישאר פה" הוא אמר. "למה שאני אשאר פה? אין לי מעריצות שחולות לי על התחת" אמרתי לו. "אבל אם תצאי הן ידעו שאני פה, הן ראו אותך" הוא אמר והסתכל עליי בעיניו. נאנחתי. "רק לכמה דקות" אמרתי, ואז נזכרתי במעיל. "מה היה הקטע עם המעיל?" שאלתי אותו. הוא השפיל את מבטו. "הארי, דבר" האצתי בו. "על מה יש לדבר?" הוא שאל והרים את מבטו אליי. "כל כך קשה להסביר לי למה הבאת לי מעיל שהוא שלך?" שאלתי אותו. הוא שתק. "אתה יודע מה, אני הולכת" התעצבנתי והלכתי. הוא תפס בידי וקירב אותי אליו. "אל תלכי" הוא לחש לי. היינו צמודים. הרגשתי מוזר. התרחקתי ממנו במהירות. הוא התיישב, ואני לידו. "רציתי לראות אותך" הוא אמר לאחר כמה דקות של דממה. "מה?" שאלתי אותו, לא מבינה מה הוא רוצה. "את שאלת למה באתי להביא לך מעיל שהוא שלי" הוא אמר והסתכל עליי. הסמקתי. "אם רצית לראות אותי למה הלכת בכזו מהירות?" שאלתי, בלי להסתכל עליו. הוא שתק ואחרי כמה דקות הוא ענה לי. "אני חושב שקינאתי" הוא לחש.

מנקודת המבט של עדן-
כולנו יצאנו בשמונה וחצי מהמלון. בדרך היינו צריכות לאסוף את בר וטום, שהגיעו משדה התעופה. "יפה שלי" טום הרים את ענבר ונישק אותה. "אהובתי!" בר אמר ונישק את אמילי במהירות. ככה זה היה כל הדרך להופעה. נשיקות. וזהו. לא היה נראה ששתיהן נהנות כל כך. הגענו בעשר וחצי למקום של ההופעה, ונכנסנו למאחורי הקלעים כולנו. הבנים בדיוק סיימו הופעה, היה עוד אפשר לשמוע את הרעש של הצרחות ומחיאות הכפיים.
"היי" נייל אמר לי בחיוך והתקרב לנשק אותי בלחי. די נלחצתי מזה אז התרחקתי קצת. "היי" אמרתי לו בחיוך. "חיכיתי שתבואי" הוא אמר והתיישב על הספה. "חיכיתי לבוא" אמרתי בחצי חיוך. הוא נשך את שפתיו, עשיתי כאילו לא ראיתי, אבל בתוך תוכי הסמקתי ברמות.
הארי התיישב לידנו בחוסר סבלנות. "מה קרה?" שאלתי אותו. "אני לא יכול" הוא אמר וברח משם. "מה קרה לו?" שאלתי את נייל. הוא הסתכל לצדדים. "זה מה שקרה לו" הוא אמר והראה לי את ענבר וטום. "הוא לא חבר של טיילור סוויפט?" שאלתי, נזכרתי בזה פתאום. "כן" נייל אמר במהירות. "הם המון זמן ביחד" הוא הוסיף. "הם לא אוהבים אחד את השני בכלל, והם במערכת יחסים מאוד פתוחה" הוא הסביר. "ענבר לא תסכים להיות איתו כשהוא במערכת יחסים.. 'פתוחה'" אמרתי. "בסדר, זה בעיות שלהם" הוא אמר בחצי חיוך והתקרב אליי. התרחקתי. פחדתי מהנשיקה הזאת. כן, מאוד רציתי אותה, אבל פחדתי שאחרי כל כך הרבה לילות שחשבתי על הנשיקה הזאת, שהיא תהרוס את מה שחשבתי שיקרה. "אני מצטערת" לחשתי לו. הוא חייך והחזיק בידי. "אני מצטער, לא שלטתי בעצמי" הוא אמר ומחק את חיוכו מהפנים. הסמקתי. מה זאת אומרת לא שלט בעצמו? הוא רצה לנשק אותי?