הים תמיד שקט- פרק 14
" הנה את " אמרה לי גל.
" היי, מה קורה? " שאלתי בחיוך.
" סבבה. אני לא מבינה למה את מתבודדת כל הזמן אז לקחתי משימה לחפש אותך. אני מבינה שאת לא לבד. היי ירדן ".
" היי " הוא אמר בחיוך והניף את היד שלו לשלום.
" אני מפריעה? " היא שאלה.
" לא לא זה בסדר, אני בדיוק הולך " אמר ירדן, " ביי יולי " הוא אמר , נישק אותי בלחי ופנה לדרכו.
" אז כן הפרעתי במשהו. אני מרגישה מזה לא נעים " אמרה גל.
" לא לא זה באמת בסדר, מה קורה? ".
" הכל טוב. פשוט חשבתי עלייך כשהייתי עם כולם ותהיתי איפה את, לא רציתי שתחשבי שאני ממש מתעלמת ממך או משהו. אז באתי ".
" את באמת לא צריכה לדאוג " אמרתי לה בחיוך.
" זה בסדר, אני יודעת שאת יכולה להסתדר בעצמך. אז מה? מה איתך ועם ירדן? ".
" נראלי שאנחנו ידידים טובים ".
" לא הרבה אנשים מצליחים להסתדר עם ירדן ".
" למה? ".
" הוא לא מהאלה שמתחברים עם אנשים מה' שכבות התחתונות של השכבה ' אם את יודעת למה אני מתכוונת ".
" החננות? " שאלתי בחיוך.
" אולי ככה קראו להם אצלך בבית הספר הקודם, אצלנו זה יותר, ' השכבה הנמוכה ' ".
" מעמדות? " שאלתי.
" לא, לא ממש, טוב אולי קצת ".
" אז למה את לא משנה את זה? ".
" כלומר להיות בשכבה הגבוהה? ".
" בדיוק. מי החליט שככה זה צריך להיות? קחי יוזמה ותשני את זה ".
" הסיכוי היחיד לשנות את המעמדות זה אם מישהו מהשכבה הנמוכה יצא עם מישהו מהשכבה הגבוהה ".
" טוב, תודה שאת מעדכנת אותי " אמרתי לה בחיוך.
" אז מה איתך? ספרי קצת על עצמך אני בכלל לא מכירה אותך ".
" אין ממש מה להכיר. אני יולי, את יודעת את זה. תלמידה רגילה, שקטה בדר"כ.. אוהבת לעשות כמעט כל דבר ואוהבת לחקור את העולם ".
" הבנתי.. טוב אז את שונה ממני לגמרי. אני מהקופצניות, המדברות, החופרות אפשר לקרוא לזה.. ".
" וואלה " אמרתי לה, " תגידי מה יש לנו עכשיו? ".
" זה בדיוק עוד סיבה שבאתי אלייך. ביטלו לנו את השעה האחרונה, אנחנו משוחררים הביתה ".
" ככה זה כל הזמן? לא התחילה השנה וכבר אני לא לומדת ".
" כן את יודעת.. אבל הרוב נהנים מזה ".
" טוב אז נלך לכיתה ומשם הביתה? ".
" מסתבר " היא אמרה בחיוך ושתינו קמנו מהדשא. היא עוד סיפרה לי קצת על עצמה, על האנשים בכיתה שלנו. אני רק הפנמתי את המידע.
במקום ללכת הביתה הלכתי שוב לים.
קראתי שוב את המכתב שכתב לי ירדן. את המילים שבו, ניסיתי להבין לאן עכשיו, מה עושים, הסתכלתי על הים וחשבתי על השקט שלו ואז חשבתי על השקט של עצמי. עצמתי לכמה שניות את העיניים כדי לראות האם התשובה תגיע מעצמה.
אחרי שעה של בהייה והנאה מהשמש חזרתי הביתה. חיכתה לי שם הפתעה לא כל כך נעימה.
תגובות (0)