זה לא אני , זה גם לא אתה, זה אנחנו – פרק 1

התעוררתי בבוקר יום שישי עם חיוך ענק על השפתיים , ידעתי שהיום זה קורה – אתה מגיע! במיוחד בשבילי! קמתי והתארגנתי. לא יכולתי להפסיק לחשוב מה יקרה כשתגיע -אם זה יהיה חלום שמתגשם? אם זה יהיה מביך? אם זה יהיה מיוחד? אבל היתי צריכה לחכות בסבלנות כדי לראות לאן זה יתגלגל.
פתאום הפלאפון שלי השמיע קול של התראת SMS קפצתי מיד כדי לראות ממי זה – וקיוותי שזה הוא.
ולא , זאת היתה הילה החברה הכי טובה שלי ששאלה אם אני באה לטיול לחרמון. קצת התאכזבתי שזה לא הוא אבל בכל זאת עניתי לה – שברור שאני באה ושכולם יהיו שם.
אחרי כמה דקות נשמע עוד פעם צליל של הודעה הפעם התקווה היתה יותר קטנה אבל זה היה הוא הפעם ובהודעה היה כתוב – 'לולי יפה שלי! בוקר טוב! אני לא יכול לחכות כבר! אני כל כך רוצה לראות אותך! לבלות איתך! אני כל כך מתגעגע אליך. אני מגיע עוד חצי שעה ואני מקווה שאפילו פחות. אוהב ערן'
רציתי לענות, באמת שרציתי, אבל כל כך התרגשתי, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, עמדתי שם למשך זה מה ופשוט בהיתי בהודעה. חשבתי לעצמי – הוא באמת כל כך מתרגש לראות אותי? הוא באמת עשה את כל הדרך הזאת ביום שישי כל כך מוקדם בבוקר כדי להיות רק איתי? הלב שלי פעם בחוזקה, יכלתי ממש לשמוע אותו , חשבתי שעוד רגע הוא יצא ממקומו מרוב שפעם חזק.
הזמן עבר כמו נצח, כל דקה נראתה כמו שעה.
פתאום אני שומעת צופר של מכונית מתחת לבית. אני נועלת את הכפכפים שלי הכי מהר שאני יכולה ורצה למטה, יורדת במדרגות בהתרגשות.
וכן. זה היה הוא. בדיוק חנה את מכוניתו בחנייה שליד הבית ופתח את הדלת חיוך ענק עלה לו על הפנים, חיוך מסנוור שלא יכלתי להפסיק להסתכל עליו. הוא פתח את שתי ידיו אלי לחיבוק ואני קפצתי עליו בחיבוק גדול – הוא הרים אותי וסובב אותי סיבוב שלם כשרגלי לא נוגעות בריצפה.
הוא הוריד אותי בעדינות ונישק אותי על השפתיים נשיקה ארוכה וחלומית שלא רציתי שתיפסק – כל זה קרה מבלי להגיד אפילו מילה אבל ידענו טוב מאוד מה כל אחד חושב באותו רגע.
הוא חייך אלי, הסתכל לי בעיניים ואמר – ' שלום לך! ' חייכתי אליו ואמרתי ' שלום לך אהוב שלי!'
' איך התגעגעתי אליך! את לא מבינה אפילו כמה! ' אמר. ואני רק חייכתי חיוך ענק ללמרות שחשבתי שאני בטח נראת ממש דבילי. נישקתי אותו עוד נשיקה קטנה ועדינה תוך כדי חיוך.
ואז , כאילו נזכרתי במשהו , החזקתי לו את היד ומשכתי אותו לכוון הבית. הוא היה מופתע וכמעט איבד שיווי משקל אבל התאפס על עצמו והלך איתי בניסיון להדביק את קצב ההליכה הנלהב שלי.
נכנסנו לבית , הוא התיישב על הספה בסלון. שאלתי אותו – אתה רוצה לשתות משהו ? והלכתי להביא לו מים קרים מהמטבח. כשחזרתי הוא הסתכל עלי עדיין עם החיוך הענק שלו. חייכתי חיוך קטן בחזרה והנחתי את הכוס על השולחן. לא הספקתי עדיין להסתובב אליו והוא כבר משך אותי איבדתי קצת שיווי משקל ונפלתי על הברכיים שלו. המשכתי לשבת. הוא הסתכל לי בעיניים , אני הסתכלתי בעיניו בחזרה – ראיתי את המבט העמוק החודר שלו – הזה שכל כך אהבתי. הוא נישק אותי נשיקה קטנה ואמר – ' אולי נעשה טיול קטן בישוב?' אני- שזה בדיוק מה שבאתי לשאול אותו שמחתי שזה בא ממנו והנהנתי בחיוך. הוא קם , החזיק לי את היד ומשך אותי לכיוון הדלת . 'רגע…' אמרתי 'המשקפי שמש שלי!' חייכתי והלכתי להביא אותם. כשחזרתי איתם פתחתי את הדלת אבל רגע לפני שיצאתי הוא משך אותי בעדינות אחורה אני נצמדתי לקיר והוא נישק אותי עוד נשיקה ארוכה. עצרתי אותו רגע לפני שזה נסחף ואמרתי – 'כדי שנזוז לא? יש לנו את כל היום לפנינו! הוא התרחק מעט וסימן בראש לחיוב.
יצאנו לרחוב השקט – לא היה איש. החזקנו ידיים מידי פעם מסתכלים אחד על השנייה בעיניים.
הובלתי אותו ליער – ביער חיכתה לנו שמיכת פיקניק עם בקבוק שמפניה ושתי כוסות שאירגנתי לפני. הוא הסתכל על זה בתדהמה ואמר – ' רגע? אז זה מה שתכננת כל הזמן הזה? ' הנהנתי. ' את פשוט מדהימה לולי! ' אמר והתיישבנו על השמיכה. הוא פתח את השמפניה ומזג לשנינו ' לחיים' אמרתי 'לחיינו' הוא ענה לי, חייכתי אליו והוא אמר ' לא יכלתי לבקש משהו יותר טוב מזה! באמת!' ' אני שמחה!' עניתי לו. ישבנו שם – דיברנו , צחקנו וכמעט לא שמנו לב שכבר מתחיל להחשיך. פתאום הוא הרים את הראש לשמיים שנינו היינו נפעמים ממש מהמראה המדהים הזה של השקיעה בצבעים מרהיבים של – כחול תכלת אפור סגול ורוד כתוב אדום והעננים החלקים שרק הוסיפו למראה עוד יופי. כמה שזה רומנטי! חשבתי לעצמי. פתאום הוא הוציא את הפלאפון שלו ואמר לי – 'לכי להצטלם! אני רוצה שיהיה לי מזכרת מהיום המדהים הזה איתך! הלכתי להתיישב מולו והוא צילם אותי כמה תמונות ואז פתאום אמרתי – ' רוצה מזכרת של שנינו? ' הוא הבין את הרמז ובא לשבת לידי, הוא שם על מצלמה עצמית , נישק אותי במצח וצילם אותנו תמונה . אחר כך הוא גם צילם אותנו כמה תמונות מצחיקות והחזיר את הפלאפון לכיס. 'צריך לחזור! כבר עוד רגע חושך! הוא אמר. ועניתי לו ' תעזור לי לקפל פה? ' 'בטח' הוא ענה.
הוא לקח את בקבוק השמפניה החצי גמור ואת שתי כוסות הזכוכית העדינות ,קיפלתי את השמיכה והתחלנו לחזור לכיוון הבית. כשהגענו הוא ביקש ממני מגבת כי הוא ממש צריך להתקלח – הבאתי לו מגבת והלכתי להכין ארוחת ערב רומנטית לשנינו. כשהוא יצא מהמקלחת ………………………….. המשך יבוא…..