הצוואה-פרק 17

"בא לי למות,קלייר."הוא אמר במבט מיוסר.
"אל תדבר ככה."אמרה קלייר.
"אוליי לך,אני נשמע פתטי.כמו טיפש חולה אהבה.אבל,זה מה שאני מרגיש.."הוא קרא,זקוק לחיבוק.
"אתה חולה אהבה.."אמרה קלייר",לא טיפש.."
"לך אלייה,סקוט. דניאל,כבר במילא מת. אתה אוהב אותה? תילחם עליה בציפורניים!"עודדה אותו קלייר."תראה לה.תראה לה כמה אתה אוהב אותה. אם הוא אהב אותה,הוא בוודאי רצה שהיא תמשיך הלאה ותהייה מאושרת. הלב שלך שבור.זה הזמן לרפא אותו."
"כשאני חושב על כמה צער גרמתי לה..בא לי למות. היא סמכה עליי ואני נטשתי אותה!"כעס על עצמו.
"מה שעשית.הדרך בה פעלת,טיבעית לחלוטין. "אמרה לו קלייר.
ערב.
קייט ישבה במרפסת שלה,מביטה בשמיים זרועי הכוכבים.
היא הרגישה געגוע לידיד שלה.מודה כל יום לאל על ששלח לה את הבחור המדהים הזה.את המלאך הזה שדואג ושומר עלייה.
"השמיים כל כך יפים.."אמרה,מחייכת לעצמה.
"לא."נשמע קולו של דניאל."את יפה.."
"דניאל??"הבחינה בו.."אייך זה יכול להיות??..הרי אתה…אתה.."
"מת?"השלים את המשפט שלה.
"אתה מרגיש כל כך..אמיתי.."נגעה בו..
"אני כאן איתך."ענה,מביט בה.."אני אוהב אותך…"
"אני מיצטערת…"אמרה,כשדמעות זולגות מעיניה..
"על מה?" שאל אותה.
"על שנתתי לך למות עם לב שבור."אמרה,כשהוא מוחה את הדמעות שלה.
"אל תיבכי.."ביקש ממנה,"את שוברת לי את הלב עכשיו."
"מדוע אתה כאן?"שאלה קייט את דניאל.
"באתי להפרד ממך.."אמר בפנייה.
"להיפרד??"שאלה,כשידה נאחזת בידו.
"את צריכה לשחרר אותי."אמר בפנייה.."להרפות,ולהמשיך הלאה."
"אני לא יכולה.."אמרה בפניו בדמעות..
"אני רוצה שתהיי מאושרת. ולא תבלי את שארית חייך בצער. האושר שלך,חשוב לי יותר מיכול דבר אחר.."אמר לה בקול רועד,מניח את אצבעו על סנטרה,מביט בעיניה.
כשהיא,מתעוררת..לפתע,לבדה במיטה שלה.