הצוואה-פרק 16

סקוט הוסיף לעמוד במרפסת.פעם יד פצועה ולב שבור.
מנסה בכוח להלחם בדמעות שלו .מאבקים פנימיים.
כשהרוח המקפיאה בחוץ לא מזיזה לא בכלל.
כשלא הרגיש בכלל,זלגו לו דמעות מהעיניים.
הוא חשב יותר מיכול על רווחתה של קייט.
כל כך מצטער על מה שגרם לה,כשעזב כך.
כשמרגע לרגע,הכאב רק הולך ומתגבר בתוכו.
במשך שעה,הוא הביט באופק והזיל דמעות.
מה שבדרך כלל,לא קורה לו.
הוא תמיד שומר על קור רוח.הפעם,הוא פשוט,נשבר.
כשבבוקר,העירה אותו ארומה של קפה משובח.
"בוקר טוב,יפיוף.."נשמע קולה של קלייר שהבחינה בו קם מטושטש,לובש את חולצת הטריקו הלבנה שלו.
"בוקר טוב,קלייר.."ענה לה בחיוך..
"נרדמת מאוחר,מה?"שאלה אותו.
"לא הצלחתי להרדם."ענה,מתיישב ליד השולחן כשהיא מגישה לו ספל קפה.
"חלמת על דניאל?" שאלה אותו.
"קלייר.."פנה אלייה.."היות והיחסים בנינו פתוחים אני אהיה כנה איתך."
"אני מקשיבה.."ענהת,לוגמת מהקפה שלה.
"אני מאוהב."סיפר לה.
"חשבתי שסיכמנו שלא מתאהבים.."היא לא הבינה אותו.
"לא,לא.לא בך…זה מסובך…"נאנח.
"נסה אותי."הביטה בו.
סקוט לקח נשימה עמוק מאוד.כשלפי המבט בעיניו הבינה קלייר שהעיניין רציני.
"זוכרת שסיפרתי לך על החברה של דניאל.קייט?..הבטחתי לו לדאוג לה ולשמור עלייה מכל משמר."החל מספר לה.
"אז..מה העיניין?" שאלה קלייר.
"…אני מאוהב בה."אמר סקוט.."קלייר,אני על הבחורה הזאת. אני אבוד. אני לא יודע מה לעשות,קלייר.הלב שלי רועד,בכל פעם שהיא נכנס לחדר..ואני מרגיש כאילו אין לי אויר .."
"אז מה אתה עושה כאן איתי??..לך אלייה!"קראה קלייר.
"אני לא מסוגל להתמודד עם זה כרגע…"אמר,"אני זקוק לזמן.."
"אתה מתייסר.."הבינה קלייר.
סקוט שתק,מביט בה בעיניים מבריקות.כל כך יפות.
כשבאותו זמן,קייט,ישבה בגינה שלה על הנדנדה.אוחזת פרח עם עלי כותרת לבנים.
חושבת,על הבעת הפנים של סקוט,כשסיפר לה על רגשותיו העזים כלפיה.