ביכורים "סיפור עלייתי ארצה"

חזרנו שנינו לעבודה עבדתי במשרד עו"ד וזקצה בבית חרושת לייצור עגלות והשיגרה נכנסה לחיינו. אני כל יום ביומו הלכתי לאמי אכלתי אצלה בהפסקת הצהרים שהייתה מהשעה 13.00 עד 16.00 ואח"כ חזרתי למשרד ועבדתי לפחות עד השעה 20.00 או כמה שנדרש.

כך חלפו להם הימים השגרה נכנסה לחיינו ואנחנו חיינו לפי המצב. אני הייתי רק בת 18 וכמה חדשים וכאמור ילדתי את בני הבכור הלידה הייתה קשה מאד שמנתי בצורה נוראית ופשוט כנראה טרם הייתי בשלה להיות רעיה ואם. במהלך כל ההריון וכמובן גם קודם לכן החל מספטמבר 1956 ועד נובמבר 1964 עבדתי במשרד עו"ד העבודה הייתה קשה השעות היו רבות והמגורים בבית הורי הקלו במובן מסוים שלא הייתי צריכה לדאוג לעבודות הבית , קניות, בישול וכו' אך מצד שני נשארתי הילדה של האמא למרות שכבר הייתי אמא בעצמי.

העבודה במשרד עוה"ד הייתה כרוכה גם בנסיעות בימי שבת לעולים חדשים שעלו ארצה ואנו רשמנו אותם לקבלת פיצויים מגרמניה. העו"ד היה מחזיר אותי הביתה לפעמים גם בשעות הערב ולמחרת יום א' בשבוע עובדים כרגיל.
.
קוראי החביבים בוודאי תזכרו כי בתחילת ספרי עת עלינו ארצה חשתי אני כי ילדותי נגנבה ממני ובגיל 7 הפכתי מילדה קטנה שכולם דואגים לעשותני מאושרת, מנגנת בפסנתר ולה – לי חדר מלא צעצועים בובות מיטת אפריון ענקית שמעליה טול ורוד מקסים לבל חלילה יעקוץ אותי אולי במקרה יתוש ומכל האשר הזה לצאת למסע ארוך ומייגע ועלי הוטל לעזור ככל יכולתי ויותר לאמא לאחי ולהוריד מאבי כמה שאפשר את הנטל לדאגה על משפחתו וכך בגיל 7 הפכתי לגדולה – הפכתי לילדה בלי גיל הפכתי לאמא קטנה לאחי לעוזרת מסיבית לאמי וליד ימינו של אבי שעלי סמך כי ברירה אחרת לא היתה לו וכעת בהיותי כבר אשה נשואה ואם לתינוק כשאני מתגוררת עם משפחתי אצל הורי (למעשה מעולם לא נפרדנו) ו כשאני צריכה להיות עצמאית ולגדל בעצמי את תינוקי ולנהל בעצמי את משק הבית ולהיות לרעיה לבעלי כעת כאילו הגלגל הסתובב וחזרתי להיות ילדה אך לא במצב טבעי כי הילדות שנעלמה לא יכולה לחזור וכעת אני חיה בצורה שבמהלך חיי המאוחרים הבנתי כי שגיתי ושגיתי בגדול.

המשך יבוא