אוהב בצורה אחרת – חלק ב' ולפני אחרון

הוא לא האמין שהוא באמת אמר את זה.
ואמר את זה במסדון, כשכל התיכון ע"ש קורני שומע אותו, אבל הוא עשה את זה.
הוא ראה בפנים של קלווי שהוא מבין, שהוא סולח על הבושה של מורין.
שהוא לא יזכיר את זה, ישכח את זה כמו ששכח את שיעורי הבית שלו, מורין ידע שקלווי לא יזכור את זה לרעתו של מורין,
אבל מורין יזכור.
הוא ידע שהוא יזכור לתמיד את הצעקה שהוא פלט כשקלווי נישק אותה, נישק אותה במסדרון בשיעור השישי.
מורין יזכור לתמיד את הצליל של התיק שלו נופל על הרצפה, את הצליל של צעדיו המהירים שלו בין המסדרונות הדוממים, כל התלמידים בתוך הכיתות.
מלבד מורין, קלווי והיא.
היא שקלווי נישק, היא שאימתה את אחד הפחדים הגדולים שלו – את הפחד שקלווי יאהב מישהו, שכבר לא תהיה לו אפשרות.
הוא ראה בפניו של קלווי שהסתובבו שהוא ירוץ אחריו, לברר מה קרה לילד המוזר מורין, עם הפוביות והדגש המוזר.
הוא יזכור לתמיד איך קלווי תפס אותו בכתפיו והתכופף טיפה, מספיק בשביל שמורין יצליח לנשק אותו. מורין פובי, בן 15, נישק את קלווי.
הוא יזכור לתמיד את ההפתעה על פניו של קלווי כשהוא עשה את זה, ואת ההבנה שהגיעה בסוף.
הוא יזכור לתמיד את הברכת שלום הקלילה שלו,
"מה קורה, מוריה?" שאותה אמר כל יום בטון חביב, אבל באותו היום הוא נזף.
הוא נזף על מורין לא בגלל מה שעשה, אלא בגלל המניע, המניע האנוכי.
הוא ידע שקלווי יזכור לנצח, כמוהו.