הים תמיד שקט- פרק 13

" די בבקשה רק תפסיקי לבכות " אמר לי ירדן.
" אני בסדר " אמרתי בחיוך וניגבתי את הדמעות האחרונות עם הידיים שלי, " אין לי אפילו מה להגיב על מה שכתבת פה, תודה " אמרתי.
" אהבת? " הוא שאל.
" התרגשתי, הצטמררתי, זה פשוט.. מדהים ".
" את יודעת משהו? " הוא אמר לי ואני הסתכלתי עליו, " הרגשתי כל כך בודד בתקופה האחרונה. כמו שאמרתי לך, שאני מרגיש שהחברים מסביבי הם לא אנשים אמיתיים, ואני רוצה להיות בנאדם אמיתי, אז הרגשתי לא שייך. לא הייתי לבד מהבחינה הפיזית, תודה לאל אני לא חושב שאי פעם נתקלתי במצב חברתי קשה, אבל הנפש מרגישה דברים אחרים. אני מצד אחד נורא שמח שיש לי מלא חברים, אבל מצד שני כשבאמת קורה משהו- למי אני פונה? כל כך הרבה שאלות היו לי במוח עד שאת הופעת ".
" אני לא אומרת יותר מידי " אמרתי לו בלחישה.
" אני לא צריך בנאדם שיגיד לי איך לחיות, אני יודע בעצמי. אבל אני צריך בנאדם שיתמוך בי, ויבין שלפעמים גם לי קשה ושלא הכל טוב אצלי. מאז מה שקרה, הייתה תקופה שלא סכמתי בכלל על אנשים, הרי אנשים שאני בכלל לא מכיר גרמו לזה שההורים שלי יהרגו, שהם לא יהיו פה איתי היום. איבדתי תקווה באנשים בגלל אותה צרה. אז נעזרתי בחברים. חלקם חשבתי שהם נורא צבועים, בגלל שהם דיברו איתי רק אחרי מה שקרה, אבל חלקם כל כך נפתחו שחשבתי שבאמת מצאתי את המקום שלי. זה מתדרדר כי אנשים משתנים והאופי שלהם משתנה ואתה צריך לקבל את זה ".
" וכשאני פה? מה אתה מרגיש? ".
" אני לא רוצה להשתמש בביטוי ' מלאך שומר ' אבל את ממש כזו. אני יודע שאני לא יכול לעשות כלום, ואני יודע שאת לא רוצה שיקרה משהו, אבל את כל כך חשובה לי. אני יודע שאני מכיר אותך פרק זמן קצר, אבל בחיים לא יצא לי לכתוב משהו שאפילו מתקרב למה שכתבתי לך. ואני אפילו לא יודע איך. התיישבתי בשיעור והדבר הראשון שרציתי לעשות היה לפתוח את המחברת ולכתוב לך משהו, משהו מהלב ".
" בחיים לא הרגשתי ככה " אמרתי לו והסתכלתי לו עמוק אל תוך העיניים.
" איך זה ככה? ".
" שהדבר היחיד שאני רוצה זה רק המגע הקטן של השפתיים ".
" אז למה את לא עושה את זה? " הוא שאל בחיוך.
" אתה רוצה את האמת? ".
" כמובן " הוא אמר.
" בגלל ליעד. כי משהו קרה איתו אתמול ואני חסמתי את זה. אני מרגישה כאילו אני אעשה לו רע או עוול אם אני אנשק אותך אחרי שממנו התחמקתי אתמול ".
" הוא רצה? ".
" הוא רצה ולא נתתי לו. כבר שנים שאני לא נותנת לזה לקרות ".
" אז את רוצה לדבר איתו? לבדוק אם זה בסדר? אני יודע על האופי שלך שאת בנאדם כל כך טוב שאת לא תרצי לפגוע במישהו ".
" מצד אחד הראש אומר שאני לא חייבת לו דין וחשבון, אבל מצד שני אני מרגישה שאני חייבת לדבר איתו ".
" מה את בוחרת? " הוא שאל.
הססתי. לא ידעתי מה לעשות. מה שקרה לי פה במשך יומיים לא קרה לי כבר שנים טובות. ידעתי מה אני רוצה, אני רוצה את ירדן, תחושה שאי אפשר להסביר אותה, תחושה ראשונית של דבר שאף פעם לא הרגשתי. מצד שני לא הייתי מוכנה לפגוע בליעד. יכאב לי אם לו יכאב. נשארתי במבוי סתום.