Now or never -פרק שלושים ושבע

~כעבור שישה חודשים~
*מנקודת מבטה של גמה*
"נו מתי הם באים?" שאלתי את מייק (בעלה של גמה)
"גמה חכי הם יבואו" ענה. אחרי זמן מה הם באו.
"היי" אמרה אמא שלי.
"היי" אמרתי מחבקת אותה.
"איפה הארי והבנים?" שאלתי את רובין (האבא החורג של הארי וגמה) שנכנס.
"הם מאחרים" ענה.
"כרגיל" הוסיפה אמא שלי. התיישבנו סביב השולחן והתחלנו לדבר.
"זאין אתה מזיע!" שמענו צעקה מעבר לדלת.
"נו כבר מה הם חרשים?" שאל עוד קול. פתחתי את הדלת וראיתי את הבנים ושירז.
"לא זה הכי סיוט" אמרה שירז "תראי איזה ברכה הם עשו" צעקה.
"חם לי!!"צעק לואי.
"טוב אני שומעת בואו" אמרתי.
"גמה" צעק הארי וחיבק אותי.
"היי קוף תירגע!" אמרתי.
"אני רעב!!!!" אמר נייל כשנכנס לבית.
"באמת?" שאל ליאם.
"כן" ענה.
"אבל עכשיו אכלת 3 חפיסות שוקולד!!" צעק זאין.
"זה לא משביע" אמר וזאין עשה פרצוף. הם נכנסו והתיישבו. כולם סיימו לאכול והתיישבנו בסלון.
"גמה משעמם לי!" אמר לי הארי בפיהוק. הסתכלתי על הבנים הם עוד שנייה נרדמו.
"לכו לחדר החדש יש שם טלוויזיה" אמרתי.
"טוב" אמר הארי והלך לספר לבנים.
*מנקודת מבטה של שירז*
"כולנו שכחנו להביא טלפונים חוץ מלואי.
"נו לואי תתקשר!" צעקתי עליו.
"למה נראה לך שהיא תבוא?" שאל.
"ככה!!!" צעקתי.
"אוף הארי תגיד למפלצת הזאת" אמר להארי.
"מה חוצפן!" אמרתי ללואי "אני עוד שניה יחטיף לך!".
"תתקשרו!!!!" צעקתי. גמה נכנסה לחדר כדי לברר מה קרה.