הצוואה-פרק 14

"אני לא יכול להמשיך עם זה,קייט.."נאנח,"הבטחתי לדניאל שאדאג לך.."
"אתה דואג לי.אני מעריכה את מה שאתה עושה למעני.."חייכה אליו.
"אני לא מסוגל.."נאנח,מביט בה במבט שבור.
"תיראה,אני מאושרת בחברתך.אתה הידיד הכי טוב שיכול להיות."אמרה בפניו.
"אני לא יכול להיות ידיד שלך,קייט."אמר,"אני ואת לא יכולים להיות ידידים."
"למה אנחנו לא יכולים להיות ידידים?"היא שאלה,המומה.
" אנחנו לא יכולים להיות ידידים ,כי אני מאוהב בך!" קרא סקוט,נסער.
"מה?"היא הביטה בו המומה.
"אל תגידי לי שלא ידעת…"אמר בפניה.
"ידעתי שאתה נמשך אליי..לא קלטתי שמדובר באהבה."אמרה קייט.
"אני נאלץ להתנתק ממך לכמה ימים,כי זה כואב עכשיו."אמר סקוט,"תאמיני לי.כואב לי.
הגוף שלי בוער בפנים. הלב שלי דופק חזק..אני מת לגעת בך.לנשק אותך,לאבד את עצמי בתוכך.אבל,אני לא יכול.
"אני יודע שזה ישבור לך ולי את הלב. אבל,בנתיים..עד שנרגיש שאנחנו מסוגלים להיות זה עם זו,כדאי שלא נפגש.אני במיוחד חייב מרחב נשימה.אני מרגיש שאני לא מסוגל לנשום."
"סקוט.."אמרה,כשידה ידו נאחזות זו בזו חזק.חזק.
כשדמעה,זולגת מעינה של קייט.

"אל תיבכי.."אמר,מוחה את הדמעה מעינה של קייט.
כשברגע לאחר מיכן הם קמו.
ואחיזת הידיים הפכה לחיבוק חזק.
"אני אתגעגע אלייך,כשלא תהייה כאן."אמרה בפניו.
"אני אחזור.."ענה סקוט.."אני מבטיח."
שכן,הוא זקוק כרגע למרחב נשימה.חייב להרגיע את הלב.
במיוחד,קייט הייתה חייבת להבין סוף סוףץהאם היא מוכנה להרפות ולשחרר את דניאל,ולהמשיך קדימה עם סקוט.כשלו,כבר ברור מאוד מה הוא מרגיש.הוא מאוהב.מאוהב בה,עד כאב.עד כלות נשמתו.
כנגד כל הסיכויים האפשריים.
מהרהר,האם זה מה שדניאל היה רוצה,בשביל שניהם.
לא הגיוני.הרי הוא מת.
עליהם לשחרר אותו.