נתקענו באמצע שום מקום פרק 3-עם וואן דירקשן

~נקודת מבט קורל~
"אמאלה כואב לי הראש כלכך"מלמלתי כשעיני סגורות
"קורל?את ערה?"שאל קול כולשהוא…ואיך הוא יודע את השם שלי?
פקחתי את עיניי וראיתי עיניים כחולות כים בוהות בי,התהפנטתי בעיניים האלא…
"יש לי שאלה…איפה אנחנו?איך הגענו לכאן?מי אתה?ואיך אתה יודע את השם שלי?"שאלתי מסתכלת סביב,הכל היה עצים וצמחים.
"וואו כמה שאלות"אמר מבולבל
"טוב אז כך..אנחנו באמצע יער כולשהו,הגענו לכאן בגלל שהמטוס עמד להיתרסק,אני נייל הורן מלהקת וואן דירקשן שבמיקרה הייתם איתנו במטוס ורשום את שמך במזוודה…"ענה במהירות,הייתי בהלם…קמתי במהירות ממנו מנסה להבין איפה אנחנו…
"מה?אני חייבת למצוא את ליאן!עכשיו!"אמרתי
"אי אפשר,עומד להחשיך,אני גם צריך למצוא את זאיין,ליאם,לואי והארי…אבל ניצתרך לעשות את זה מחר בבוקר"אמר לי..
"לא רוצה!עכשיו!"ציוויתי
"אין לאן ללכת עכשיו תביני,אנחנו ירדנו אחריהם במלא זמן בגלל שהסאת את המזוודות שלך"אמר לי
"אהה אז עכשיו אתה מאשים אותי?"התעצבנתי
"לא,פשוט מנסה לגרום לך להבין שאין לאן ללכת בלילה במקום כזה"אמר מנסה להרגיע אותי..
"אוקי,אבל מחר על הבוקר הולכים לחפש אותם!"החלטתי
"אוקי,אוקי"נאנח.
חיפשנו מקום לישון בו,בקושי הצלחתי ללכת בגלל המכה ואני ממש רעבה!
הוא עזר לי עם מזוודה אחת ואני תפסתי את השנייה.
מצאנו מין מערה כזאתי…זה היה כמו בסרטים…
"אוף אני רעבה!"התבכיינתי
"גם אני!"הוסיף
"יופי,אתה לא עוזר!"אמרתי לו,הוא גרם לי ליותר רעב,ואני אוכלת הרבה!
"טוב,אז ספר לי על עצמך"אמרתי לו
"אמ…מה לספר?יש הרבה"שאל
"לא יודעת הכל…למשל מה אתה עושה"הסברתי לו
"אז אני זמר,בלהקת בנים הכי מצליחה בעולם,אני אוהב לאכול וגם אני מנגן על גיטרה"אמר לי..ממש כמוני חוץ מהזמר…
"חחח אתה מזכיר לי את עצמי, אני אוהבת לאכול,והרבה…
אני מנגנת על גיטרה,אני לומדת קארטה ואומנות…בנוסף אני שרה במיקלחת בלבד,אז זאת אומרת שלא תישמע אותי שרה,כי אין בו מקלחת"גיחחתי
"חחח ומאיפה את?"שאל
"לונדון,כמוך!"אמרתי
וככה המשכנו לדבר…
"וואי כבר חושך ואני ממש עייפה וקר לי"אמרתי לו
"תישני"אמר לי נייל
"איפה?"שאלתי
"בריצפה,את רואה כאן מיטה?"שאל מגחך
"לא מצחיק,ניראלך שאני ישן שמה?יש שם מללא נמלים וכאלה"אמרתי מבחינה על נמלה שהולכת ועוד כמה מפוזרים באדמה…
"אז קחי את הבגדים שלך ותעשי מהם מיטה"ניסה להביא רעיון
"ניראלך?אני בחיים לא ישתמש בהם ככה!"אמרתי
"וואו את ממש מפונקת"הצהיר
"כן,למה יש בעיה עם זה?"שאלתי מרימה גבה
"כן,אין לך איפה לישון"הזכיר לי
"אה…"אמרתי מנסה לישון בישיבה,לא הלך לי…
עבר שעה,שעתיים נייל נישאר ער…
"טוב ניכנעתי"נישברתי ושמתי את ראשי על האדמה..היה ממש קר…התחלתי לרעוד…
לפתע אני מרגישה ידיים עותפות אותי..
"מה אתה עושה?"שאלתי מעיפה את ידיו מימני
"אמ…מנסה לחמם אותך כי את רועדת"ניסה להסביר
"לא,אתם הבנים אותו הדבר,מנצלים כל הזדמנות"אמרתי
"טוב,רק רציתי לעזור,לא צריך"אמר והסתובב לצעד השני בעצבים..
נישכבתי על האדמה,קפואה,כואבת,לא נוח לי!
"נייל?"שאלתי
"מה את רוצה?"שאל כניראה הגזמתי
"קר לי…אתה יכול לחמם אותי?"שאלתי בקול רועד
"לא אמרת שבנים הם מגעילים שמנצלים כל הזדמנות?"שאל מעוצבן
"נו…תניח את האגו בצעד,אני מצטערת"התחרטתי,אין מה לעשות…
"אוקי רק בתנאי שלא תתלונני שניצלתי אותך או משו כזה"אמר לי…
~נקודת מבט נייל~
ואוו היא קשה ומפונקת,אך מתוקה בו זמנית…
פתחתי את המזוודה של קורל וראיתי שם ג'קט מפרווה…
לקחתי אותו,נשכבתי לידה ושמתי את הג'קט עלינו…
"תודה"אמרה בקול מתוק,עתפתי אותה בזרועותי…היא כל כל חמודה שהיא יושנת…גם כשהיא ערה,אבל היא משגעת אותי,היא כזאת עקשנית ליפעמים.
אחרי כמה דקות היא נרדמה ואני אחרייה כשאני מחבק אותה…
~נקודת מבט קורל~
קמתי והייתי עדיין עם עינים סגורות..
הרגשתי את זרועותיו עותפות אותי,הרגשתי אוויר חם על הפנים…
פקחתי עיניים ולפתע אני רואה את נייל מולי,במרחק כמה סנטינטרים,ניבהלתי ובאותו רגע הפכתי לאדומה כעגבנייה.
"נייל?"שאלתי את נייל,הוא פקח את עיניו הכחולות היפות,והסתכל ממש עמוק לעיניי….
"את ממש יפה מקרוב"אמר בלחש
"גם לך לא חסר"השבתי לו וחייכתי,הוא הסמיק מעט
~נקודת מבט נייל~
היא העירה אותי,היינו מספר סנטימטרים אחד מול השני,נדהמתי מהיופי שלה מקרוב…
אמרתי לה שהיא יפה והיא אמרה לי שגם לי לא חסר ואז התחלנו להתקרב עוד יותר אחד לשני,הסתכלתי עלייה והיא עלי ועצמתי את עיני והרגשתי את השפתיים שלה על שלי,והן זזו בתיאום מושלם למשך כמה דקות…
"וואי את מושלמת"מלמלתי כשהתנתקנו
"נייל…אתה באמת חתיך והכל אבל אני לא יודעת מה יקרה מעכשיו פה ואני לא יכולה להרשות לעצמי להיפגע"היא אמרה לפתע
"אני לא יפגע בך"אמרתי לה ברוך,נו למה בנות הן כלכך היסטריות?
"זה לא אתה,זה הסיטואציה שאנחנו בה…אני לא יודעת מה יקרה בכל רגע שאנחנו פה…יכול להיות שנהיה ביחד אחרכך אבל עכשיו אני מבולבלת"קורל אמרה וזה ניכנס לי כמו סכין בלב..
קמתי בעצבים ובאתי ללכת החוצה…
"מה אתה ניפגע?אתה לא מבין שאני לא יכולה להיות חברה על היום הראשון עם הבן הראשון שהיתנשקתי איתו?אם אתה לא מבין אתה יכול ללכת"קורל התעצבנה,ממש.
"סליחה,פשוט אני לא רגיל שבת אומרת לי לא"התנצלתי,אולי היא צודקת,וואו זאת הנשיקה הראשונה שלה?ועוד איתי?איך זה יכול להיות?היא כלכך יפה.
יצאתי מהמערה והסתכלתי החוצה,זה מראה מושלם
"בואי את חייבת ליראות"אמרתי לה
"אחמאחמ…המזוודות"אמרה לי מרימה אותם בקושי..
עזרתי לה להרים אותן והגענו לשפת המערה…
"אתה יודע זה מקום ממש יפה"הפצירה כשיצאנו מהמערה עם המזוודות…
"כן מאוד"השבתי
הלכנו קצת עד שראינו עץ תפוחים…
"יואווו אוכל"קפצה משימחה ומיהרה לטפס על העץ…
"לזה את קוראת אוכל?"שאלתי אותה
"לא אבל אני לא יודעת לבשל,אז בעצם כרגע כן"אמרה כשהיא מתיישבת על ענף…
היא זרקה 8 תפוחים למטה ליד העץ וירדה,אני בינתיים לקחתי תפוח אחד…
לפתע היא צעקה….
ההמשך יבוא….