אחד הולך והשני בא #11

זמן שהשתזפנו על שפת האגם אדריאנה אמרה " יש מחר מחנה ביער."
"מה זאת אומרת מחנה ביער?" שאלתי תוך כדי שהיא שינתה תנוחה מגב לבטן.
"כל אחד לוקח את שק השינה שלו והולכים לישון ביער, רוב הפעמים כולם ישנים כי המדריכים מסתובבים כדי לשמור."
"כדי לך לקחת משהו נגד יתושים" דניס הציעה לי
גיחחתי ואז אנג'לה אמרה "תמיד מחלקים מזרני שטח ואם את רוצה לקחת כרית את יכולה, רוב הילדים לוקחים …"
הנהנתי ואחר כך דניס ביקשה ממני להעביר לה את שמן השיזוף.
איכס…אני שונאת שמן שיזוף, האמת היא שישבתי איתן שם כי לא היה לי מקום אחר להיות בו. 
כשחזרנו לחדר התכופפתי כדי להוציא את המזוודה שלי ממתחת למיטה ואז דניס אמרה לי "נשרפת ג'יני."
"איפה?" שאלתי כי הקפדתי ממש לא להישרף, בחנתי את עצמי ולא היה שום חלק שרוף.
"כל הגב שלך שרוף." היא אמרה
ניגשתי למראה והצצתי מאחורי הכתף, כן- הוא היה ממש שרוף וזה כאב.
הדבקתי את האצבע לגב והורדתי אותה, לרגע ביצבצה במקום שהנחתי בו את האצבע נקודה לבנה ואחר כך היא נעלמה בהדרגה.
"יש לי קרם…" דניס אמרה אחרי שנייה והתכופפה אחת המזווודות שלה
"ברור שיש לך" אדריאנה אמרה וגילגה עניים.
דניס הוציאה שפורפרת קרם בצבע לבן ושאלה "רוצה שאני אמרח אותך?"
הינהנתי והיא מרחה אותי.
בבוקר קמנו והלכנו לארוחת בוקר.
התיישבתי ליד בן שכבר היה באמצע קערת הקורנפלקס שלו ולידי התיישבה  אנג'לה.
הם דיברו על השינה ביער וקבעו מקומות, הסדר היה כזה:
בן, דניס, אנג'לה,אני, אדריאנה,ג'ו ודן.
כמובן שתקענו את הבנים בצד כי אף אחת מאיתנו לא רצתה להיות שם, ובמיוחד לא אני.
"אוי איזה פחדנית, חכי עד שתיכנסי לבית הטרור…." בן אמר וטפח לי על הגב כמה פעמים. התכווצתי בכאב אחרי כל טפיחה ובסוף נאנקתי והוא שאל "מה?"
"היא נשרפה, כל הגב שלה אדום" אנג'לה הסבירה.
"באמת?" ג'ו צחק
"מה מצחיק בזה?" שאלתי ברוגז
"תראי" בן אמר
הזזתי את החולצה מהצוורון והראיתי לו את הכתף השרופה שלי.
הוא התחיל ללחוץ את האצבע שלו על העור שלי וצחק.
"אוח, נו די מה אתה בן 3?" אמרתי לו אחרי שנייה
"את נראית כמו עגבנייה." ג'ו אמר
"תודה… אפשר להפסיק לדבר על זה כבר."
ראיתי מזווית העין שדן צוחק ועשיתי פרצוף מריר. 
אינגריד אמרה שנכין את מה שאנחנו צריכים לשינה ביער ובשעה שש למחרת יצאנו לדרך.
אחרי בערך חצי שעה הגענו למן קרחת יער עם דשא וכמה עצים באמצע.
כולם התיישבו ואינגריד אמרה "טוב, כאן אנחנו נישאר עד מחר בצהריים וכשנחזור למחנה תתקייים מסיבה ליד האגם עם מוסיקה."
כולם השמיעו קולות התפעלות.
"בינתיים תנסו להתפעל ממה שיש לטבע להציע לכם."
אחר כך כל קבוצה תפסה מקום. שמנו את הדברים שלנו בפינה של קרחת היער ליד כמה עצים.
אינגריד ושאר המדריכים תלו בינתיים מנורות על העצים. 
אחרי שעה בערך כולם כבר ישבו מסביב למדורה , חלק מהילדים צלו מרשמלו ונקניקיות.
אחרי כמה זמן אחד המדריכים שנקרא אריק השתיק את הילדים שלא פרשו עוד לשינה ואמר "זה הזמן לסיפור אימה,מי רוצה להתחיל?"
כמה ילדים הרימו את היד וצעקו "אני,אני!" ובסוף הוא נתן לילד ג'ינג'י אחד שנראה לי קוראים לו ג'יימס.
אחרי ג'יימס היו עוד ילדים שסיפרו ורוב הסיפורים היו די מעפנים ויותר בכיוון של מצחיקים.
כשהמדורה כבר כמעט כבתה אינגריד פינתה אותנו ואמרה "יאלה לישון!" 
אני ודניס הלכנו לקחת מזרני שטח מהערימה שהייתה בפינה.
היו כאלה קרועים במיוחד אז היה צריך לבחור טוב.
בסוף מצאנו זוג מזרנים שנראו סביר והלכנו להתארגן לשינה.
פרשתי את המזרן ושק השינה שלי בין זה של אדריאנה ואנג'לה.
לפני שנרדמנו דיברנו על הסיפורים ששמענו ליד המדורה:
"הסיפור על הילד שנפלו לו האצבעות היה מעפן רצח."
אדריאנה אמרה
"אבל הוא היה ממש מצחיק" אמרתי וגיחחתי.
אחרי כמה דקות בא אלינו איזשהו מדריך ואמר לנו ללכת כבר לישון כי אנחנו מעירים אנשים.
אחרי נראה לי 10 דקות שקעתי בערפול חושים והמחשבות שלי עברו לאט לאט לקו של חלום. 
הרגשתי משקל של משהו עלי והתעוררתי.
פתחתי את העיניים אבל לא הזזתי את הגוף כי הרגשתי שמשהו מונח עליי- אלה היו הרגליים של אנג'לה.
שכבתי על הצד ולא יכולתי לזוז.
פתאום שמעתי את ג'ו אומר למישהו בחצי לחישה מאחורי הגב שלי "הערנו אותם?"
"לא" דן ענה לו
עשיתי כאילו אני ישנה כי במילא לא יכולתי לזוז.
נראה לי שהם התיישבו על שקי השינה שלהם כי שמעתי רשרוש.
"אדריאנה נושמת ממש חזק ואני לא יכול לישון."
ג'ו ענה על השאלה של דן שלא שמעתי.
"תגיד אז מה קורה איתך ועם ג'יני?" ג'ו שאל אחרי כמה זמן והעייניים שלי נפתחו בבת אחת. מה הוא יודע?
"אני לא יודע היא לא מדברת איתי בכלל והיא גם בקושי מסתכלת לכיוון שלי."
דן ענה לו בסוג של תסכול
"למה?" ג'ו שאל, כנראה שהוא לא יודע מה קרה….
"הצאתי לה לצאת איתי."
"ומה היא אמרה?" ג'ו שאל בהתלהבות מעצבנת.
"היא אמרה שהיא רוצה שנישאר ידידים אבל זה לא נראה ככה כי היא לא מסתכלת עלי אפילו."
"ניסית לדבר איתה?"
"לא"
אני חושבת שג'ו גילגל עיניים או נאנח או משהו בסגנון כי דן שאל "מה?"
"אתה צריך לדבר איתה."
"ומה אני אמור להגיד לה בדיוק?"
"לא יודע, מה שאתה חושב…"
דן נאנח ואמר בתיסכול "שאני אוהב אותה?"
העניים שלי נפערו בתדהמהץ רגע-אבל זאת הייתה שאלה לא?
ג'ו לעומתי היה רגוע לגמרי "אתה כן?"
כנראה שדן הנהן כי ג'ו אמר "אז כן"
"אבל היא לא"
ג'ו נאנח ואמר "טוב, אתה יודע מה אומרים- אם אתה באמת אוהב מישהו תן לו ללכת ואם הוא אוהב אותך הוא יבוא עלייך בעצמו…." 
אחרי המשפט הזה כבר לא שמעתי שום דבר. נרדמתי שוב וקמתי רק בבוקר לקולות של "בו,בו,בו,בוקר טוב!"
אוף, סתמו כבר.
בסוף מישהו משך אותי עם השק שינה ואז העיף אותי על המזרן שטח.
הסתכלתי מבולבלת מסביב ואז ראיתי את ג'ו.
"בוקר טוב." הוא אמר וצחק
הסתכלתי עליו בכעס ואמרתי "מה טוב בו כל כך?" 
אחרי שקיפלנו את כל הדברים חזרנו למחנה.
היינו בתוך הבקתה וישבנו על המיטות.
"איך ישנתם?" אנג'לה שאלה
"מצוין כל הלילה לא יכולתי לזוז כי הרגליים שלך היו עליי…" אמרתי לה בצחוק
"סורי…" היא אמרה ואז הוסיפה "באופן מפתיע את ממש נוחה, כי ישנתי מצוין."
"תמיד לשירותך" מילמלתי 
אחר כך ירדנו לאגם כי הייתה אמורה להיות מסיבה.
"וואו" מילמלתי כשהגענו כי על שפת האגם הייתה רחבת ריקודים עם עמדת די.ג'יי שבן עמד בה.
בכל מקום היו תלויים אורות צבעוניים ומסביב היו פזורים ספסלים.
אני ואדריאנה התיישבנו על אחד הספסלים והסתכלנו על דניס שרקדה עם אנג'לה ועוד כמה בנות. 
"ג'יני." אדריאנה פנתה אליי אחרי שנייה.
"מה?" הסתובבתי אליה והיא אמרה "שמעתי את ג'ו ודן מדברים עלייך בלילה."
צקצקתי בלשון, הרגשתי כאילו הלחיים שלי בוערות ואמרתי "כן, גם אני".
"ו…?" היא שאלה אחרי שנייה
"ו….?" שאלתי אותה בחזרה
אבל לפני שהיא הספיקה לענות לי דן ניגש אלינו ושאל "אפשר לדבר איתך ג'יני?"
סובבתי את המבט ואדריאנה אמרה מיד "אני אלך זה בסדר…" היא קמה והצטרפה לאחרים שרקדו.
ישבתי עם המבט מושפל והוא שאל "עוד כמה זמן זה ייקח?"
"מה?" שאלתי והרמתי אליו את המבט בפעם הראשונה מזה שבועיים והסתכלתי לו בעיניים.
"את כל הזמן מתעלמת ממני…" הוא אמר
"לא אני לא" עניתי לו ברוגז
"כן את כן, לא אמרת לי מילה כבר שבועיים" הוא ענה באותו עיצבון
"בסדר מה שתגיד." זרקתי לעברו והלכתי. 
למחרת היה אמור להיות ניווט.
אדריאנה אמרה בבוקר שהיא הולכת לרשום את כל השמות של חברי הקבוצה שלנו על פתקים להגרלה של מי ילך לניווט. כל קבוצה הייתה אמורה לשלוח בן ובת לתחרות הניווט ולפי התור אינגריד קראה למתנדב מכל קבוצה לכתוב את השמות של הילדים על פתקים. 
כולם התאספו ליד הבמה וחיכו שאינגריד תעלה.
אינגריד עלתה על הבמה. היא החזיקה כמה דפים ואמרה "הילדים שהוגרלו ע"י המתנדבים שלהם מהקבוצות הם-”
היא הגיעה לקבוצה שלנו וצעקה "דן מילר!"
וכמובן שהשם השני היה- "ג'יני סמית'"
כמובן…איך לא צפיתי את זה מראש, בטח אדריאנה שמה רק את השם שלי והשם של דן כדי שנלך ביחד- כל כך מתאים לה, בגלל זה היא התנדבה לעשות את זה….
נאנחתי והצצתי באדריאנה שחייכה לעצמה.
היא לא יכלה להתאפק ,אה?
 כל זוג עלה לבמה ולקח מפה. היו לנו עשר דקות להתארגן אז הלכתי לבקתה והחלפתי נעליים.
בעקבותיי נכנסו הבנות ואז שאלתי את אדריאנה "היית חייבת?"
"הפיתוי היה גדול מידי." היא אמרה וצחקה
שלחתי אליה מבט מריר ויצאתי.
כל הזוגות עמדו ליד הבמה וחיכו לאינגריד.
היא הגיעה אחרי חמש דקות ואמרה לנו להתחיל ושאנחנו צריכים לחזור עד כיבוי אורות בין אם הצלחנו או לא. 
אני ודן נכנסנו ליער החזקתי את המפה והתחלנו ללכת בכיוון של הנקודה הראשונה.
הלכנו בערך קילומטר לתוך היער בשתיקה ואז הוא אמר "מוזר…"
"מה מוזר? שאלתי בלי להסתכל עליו
"ששנינו יצאנו ביחד."
נחרתי ואמרתי "זה מפתיע אותך…?"
"למה את מתכוונת?"
לא הספקתי לענות לו כי הרגשתי משהו מושך אותי ברגל ומצאתי את עצמי תלויה הפוך על עץ.
"תורייייייייידדדדדדד אותתתייי!!!!!" צרחתי עליו בפאניקה
הוא רק צחק, בזמן שאני מתנדנדת לי על עץ.
הוא הפסיק לצחוק ואז אמר "קודם תעני לי"
"תוריד אותי!" צרחתי עליו ועדיין התנדנדתי כי הייתה רוח ממש חזקה
"אני אוריד אותך אם תעני לי." הוא אמר
"אוף נו, אדריאנה הרי כתבה את השמות אז היא שמה אותו ביחד."
הוא חשב שנייה על משהו ואז שאל "למה?"
הסתכלתי עליו במבט מופתע ושאלתי "זה לא ברור?"
הוא סובב את הראש לשלילה ואמרתי לו "היא רוצה שנהיה ביחד."
ישר התחרטתי שסיפרתי לו על זה.
הוא סתם עמד שם ולא היה נראה כאילו הוא עומד להוריד אותי אז התחלתי להיאבק בחבל ולהתנדנד עוד יותר חזק.
הוא נאנח ניגש אלי ועצר אותי. הוא החזיק אותי שנייה בכתפיים.
דן ניגש לאיזשהי חלקה שיחרר איזשהו חבל ואז נפלתי על האדמה.
קמתי ואז נפלתי ישר בחזרה על הקרקע, הרגשתי דקירה ברגל ולא יכולתי לעמוד עליה.
"תודה" אמרתי לו במרירות "אני חושבת שנקעתי את הקרסול."
הוא ניגש אליי ותמך בי מהצד "תנסי לעמד עליה רגע, הוא עזב אותי וניסיתי ליצב את עצמי אבל נפלתי על האדמה שוב.
"אוח" הוא עזר לי לקום וניערתי מעצמתי את האדמה והענפים שדבקו לי לבגדים.
"איפה המפה?" הוא שאל
הסתכלתי מסביב ואז אמרתי "כנראה היא עפה כשנתליתי על העץ"
"יופי"
"אתה יודע איפה אנחנו?"
"לא"
"יופי, אז מה אנחנו עושים?" היינו באמצע שום מקום ולא היה מסביבנו שום סימן של חיים
"נשארים פה" הוא פסק ועזר לי להתיישב למרגלות איזשהו עץ.
הוא התיישב ליד עץ שהיה מולי.
"מה זה היה בכלל?" שאלתי
"מלכודת, היית יודעת איך להתיר אותה מהרגל אם היית מקשיבה בהדרכה "
נזכרתי איך אני ואנג'לה בנינו בתים ממקלות שהיו ליד הספסלים בזמן שלימדו אותנו קשרים.
"טוב, זה משעמם…" 
"אז למה לא דיברת איתי במשך שבועיים?"
כנראה שהוא החליט להתחיל איתי את השיחה הזאת מחדש.
משכתי כתפיים
הוא שוב נראה כאילו הוא חושב על משהו, הוא התקרב אלי קצת ואז אמר "טוב תקשיבי, אני מחבב אותך, אוקיי? אבל זה לא אומר שאנחנו לא יכולים  להיות ידידים."
נאנחתי ואמרתי לו "כן, זה כן."
הוא לא הבין אז המשכתי "זה יותר מידי מביך בשבילי להיות איתך כשאני יודעת מה אתה מרגיש."
"זה לא צריך להיות מביך בשבילך רק בשבילי…" הוא אמר
"אתה טועה…"אמרתי לו בקצרה
"לא אני לא, אני זה שרוצה אותך אז זה מביך בשבילי שלא הסכמת לא בשבילך." הוא הסביר
הייתי מעוצבנת ואמרתי "ואם אני כן רוצה להיות איתך ?! חשבת על זה פעם?"
אמרתי את זה בקול רם?!
הסמקתי ואמרתי "אהה…או,קיי בוא נעמיד פנים שלא אמרתי את זה עכשיו…."
אמרתי לאט ובשקט אבל הוא שמע אותי
הואלא ענה רק התקרב אלייעם חיוך קטן על השפתיים ונישק אותי. 
לא באו לחפש אותנו גם אחרי כיבוי האורות ולא יכולנו לזוז מהמקום בגלל הרגל שלי.
היה קר ודן הביא לי את המעיל שלו שהיה גדול מדי בכמה מידות טובות.
התחבקנו כדי להתחמם וככה נרדמנו עד שקול של אישה העיר אותנו. 
אינגריד עזרה לדן לסחוב אותי עד למחנה ושם היא סידרה לנו כמה לחמניות ושוקו כדי להתחמם.
ישבנו בחדר אוכל שהיה ריק ומולנו ישבה אינגריד.
"איך בדיוק איבדתם את המפה?"
"אהה….. נתפסתי בטעות במלכודת כזאת לחיות והיא עפה לי מהיד ובגלל שהייתה רוח היא לא נפלה על האדמה אלא עפה ברוח ולא שמנו לב."
"טוב, לפחות נשארתם במקום ולא הסתובבתם ביער כמו שתמיד צריך לעשות כשהולכים לאיבוד."
"רק בגלל הרגל שלי."
"כן אחרי שתאכלו נצטרך לקחת אותך לאחות."
שנינו הנהננו. 
האחות חבשה לי את הרגל וקבעה שבאמת נקעתי את הקרסול והכריחה אותי להישאר במרפאה לישון גם אחרי שאמרתי לה שאני יכולה לישון בחדר.
"אני אגיד לך מה את יכולה ומה את לא, עכשיו כנסי למיטה." היא הצביעה על חדר שהיה במסדרון ודן סחב אותי לשם כשאינגריד נישארה עם האחות ודיברה איתה על משהו.
הוא הניח אותי על המיטה והדליק את המנורה שהייתה על השידה.
הוא חזר לעמוד לידי ואז הוא התכופף כדי להיות בגובה העניים שלי.
הוא נישק אותי ואז אמר "מקווה שתרגישי טוב, אני צריך ללכת."
"ביי" אמרתי לו
"אני אבוא מחר" הוא אמר כשהוא היה בדלת של החדר
"מבטיח?"
"מבטיח."
הוא יצא ואני שקעתי בשינה. 
 
בבוקר קמתי. הייתי בחדר בינוני עם מיטה אחת ושידת לילה שהקירות שלו צבועים בכחול דהוי.
אה….כן…. זכרתי למה אני פה והתיישבתי במיטה.
לא ידעתי מה לעשות עכשיו אז קמתי מהמיטה והתחלתי לקפץ על רגל אחת לכיוון הדלת וכשהגעתי אליה היא בדיוק נפתחה והעיפה אותי על הרצפה.
"מה את עושה?" דן שאל ברגע שהוא סגר את הדלת ועזר לי לקום.
"ניסיתי להגיע לדלת אבל פתחת אותה במתקפת פתע…"
"את חושבת שאם תקפצי לך לכל מקום זה יעבור מהר יותר?"
"טוב אפ…" לא הספקתי לגמור את המשפט כי האחות נכנסה ואמרה "מה את עושה מחוץ למיטה?! את עוד תפגעי בעצמך" והיא חצי הוליכה אותי חצי דחפה אותי לכיוון המיטה.
"זה בדיוק מה שאמרתי לה." דן התרברב בפניה 
"חמודה, דיברתי עם אינגריד היא אומרת שלא שווה שתישארי במחנה כל עוד הרגל שלך עוד לא החלימה אז התקשרנו לאחותך והיא תבוא לקחת אותך הביתה בצהריים." האחות אמרה אחרי שהתיישבתי על המיטה
"אםם…טוב.." עניתי והיא יצאה מהחדר.
דן התיישב לידי ואמר "כולם אמרו שהם יבואו לבקר אותך עוד שעה בערך…"
"מגניב" אמרתי
נאנחתי
"כואב לך?" הוא שאל בדאגה
חייכתי ואמרתי "לא… פשוט קיוויתי להעביר פה יותר זמן ועכשיו אני צריכה לנסוע הביתה."
הוא חייך אליי ואמר " אני שמח שלפחות הספקתי לשכנע אותך שגם את מרגישה משהו אליי."
"אם היית מוריד אותי מהעץ הזה קצת יותר מהר היו יכולים להיות לך שבועיים שלמים לשכנע אותי." אמרתי לו בקול מתגרה
"אבל אז לא היית עונה לי והייתי צריך לחכות יותר מדי זמן כדי לעשות את זה." הוא נישק אותי על השפתיים שוב.
"כן, אולי אתה צודק." אמרתי והחזרתי את השפתיים שלי לשלו.
באמצע הנשיקה הדלת נפתחה וג'ו צעק- "וואו תיקחו חדר." מאחוריו עמדו כל החבורה שלנו.
דן חייך אליו חיוך מתגרה ואמר "אם לא שמת לב ג'ו, אז היינו בחדר סגור לפני שפתחת את הדלת בלי לדפוק."
ג'ו גלגל עניים ואז כולם נכנסו לחדר.
אדריאנה התיישבה על המיטה ואמרה "ידעתי שזה יעבוד!" היא ממש קרנה ואז בן אמר לה "כן את ממש צריכה להיות משדכת…"
הוא אמר את זה בציניות אבל אדיראנה אמרה לו בכל מקרה "אל תדאג אני אארגן לך מישהי בן…" ואז כולם צחקו
"אז מה את חוזרת הביתה?" ג'ו שאל
הנהנתי ואז דניס אמרה "אוף אבל עברו רק 3 ימים לא הספקת עוד לעשות שום דבר…"
"חוץ מלהתמזמז עם דן" בן אמר וכולם צחקו
"טוב, סתמו או.קיי?" דן שאל