רגע לפני..

רגע לפני שאת הולכת, אני צועק. לא צעקה של כאב או יגון- צעקת פחד ויראה שלא אראה אותך שוב.
את פוסעת לאטך, לוקחת את הכל בכל צעד. כשאני צועק את נעצרת. כמו במילת קסם אחת.
מילים לא מצליחות להיחלץ מפי. שום צליל לא נשמע מלבד הרוח. כשאת מתחילה לשיר אני מהופנט, את מרגישה את הלמות ליבי וחשה ברגשותיי.
אני לא מצליח להיזכר במילות השיר, כמו צלקות בנפשי שנשכחו ממזמן, התרפאו והחלימו.
אהבתי אלייך לא תישכח לעולם. גם במותי אהיה לצידך, עוקב ואוהב.
כבר זקנתי. אני לא יכול להמשיך. את זו שבחרת את הדרך, אני את המפה. אבל המצפן שלך הורה אחרת- את המשכת בדרכך ממזמן כי חלשתי ועייפתי, יהירותי עלתה לראש. כמו לפני מוות נואש את מביטה לי בעיניים ואת חיי שלי אני רואה. מילים הולכות ונאמרות במלמול, יוצאות מפי כמו תפילה. את מקשיבה לי.
כל החיים נפלטות מפי- כמו נשמה זקנה שבא אליה המוות.
את לא מדברת רק מקשיבה. כמו המתנה למשהו שיקרה – למשהו שכבר קרה.
ולפני שאת הולכת אני חייב לומר,
לפני שאת הולכת, לפני שזה נגמר,
כי מה שתגידי לא ישנה את העובדות,
וכל מעשיך לא ישנו את הלב,
אני חייב לומר לך,
אני אוהב.