איך לא ידעתי – פרק 27

פרק 27:

(נקודת מבט כללית :)

יואב :״ אני לא מאמין שהיא עשתה את זה..״
אדם:״ היא לא הייתה צריכה להיכנס לעולם הזה. היינו אמורים לשמור עליה ותסתכלו מה קרה בסוף … ״
תומר:״ היינו צריכים להקשיב לה … אני לא מאמין שזה מה שקרה ״
״אני … אני לא יודע מה לומר אני אוהב אותה … רק שתחיה ..״ אושר אמר כראשו בין בירכיו.

לפני שעתיים :
( בחזרה נקודת מבט של ליאן )

״ ליאן תורידי את האקדח!״ תומר צעק
אליי
התחלתי לשמוע במטושטש את הקולות מסביב , עצמתי עיניים , הרגשתי כאילו שנכנסתי לבועה.
הרגשתי שזהו זה הרגע שלי לעזוב את העולם וללכת. לעבור לעולם הבא.
הרגשתי את פעימות לבי בצורה מואצת יותר מתמיד. הרגשתי את הדם זורם בתוכי במהירות.
את הדפיקות ברכות שבראש שלי דופקות חזק.
שמעתי ברקע בהד שצועקים את שמי שוב ושוב.
״ אנחנו עוזבים את האקדחים! ליאן ! תורידי את האקדח !״ שמעתי משהו צועק לי. אבל לא שמעתי אותו טוב. רק במעומעם.
׳ תעשי את זה …׳ שמעתי קול אחד בראשי
׳ לאא ! ליאן תורידי את האקדח ! תחשבי מה יהיה אחר כך ! אל תמותי ! אל תתאבדי !׳ שמעתי קול שני
הטענתי בלי שליטה את האקדח ונשמתי עמוק.
האקדח היה כבר מכווון ללבי ההולם במהירות ובחוזקה.
( מומלץ לשים ברקע – lifehouse- you and me )
לפתע הרגשתי ידיים גדולות וחמות נוגעות בידי שהייתה על האקדח
״ ליאן … אל תעשי את זה .״ שמעתי את אושר לוחש אליי ברכות.
הפעם שמעתי רק אותו טוב, הוא נכנס לבועה שלי והשאיר את כולם מאחור.
הרגשתי כאילו הזמן עצר מלכת ורק אני ואושר עומדים שם וממשיכים לזוז. בעצם אולי רק אושר.
״ ליאן תסתכלי עליי ….״
הוא ביקש בקול רך אבל משהו עצר אותי מלפתוח עיניים.
הרגשתי דמעה זולגת במורד הלחי שלי כשעיני עדיין סגורות … פשוט נעולות. הרגשתי את אגודלו של אושר מנגב את דמעתי ואז מלטף את פניי.
״ תסתכלי עליי ….״ הוא ביקש שוב והפעם …. הפעם הצלחתי לפתוח אותן.
פתחתי את עיניי לאט לאט והסתכלתי בעיניו היפות של אושר.
הרגשתי איך דמעות זולגות מעיניי ללא שליטה. דמעה אחר דמעה.
( להפסיק את השיר הקודם ולשמוע – I need you now )
״ תורידי את האקדח …״ הוא ביקש ותפס את ידי אשר החזיקה את האקדח.
הרגשתי מהופנטת. מהופנטת לעיניו של אושר.
בהתחלה אחיזתו הייתה חזקה ולא הייתי מוכנה לשנייה לשחרר.
אבל אחרי כמה דקות הרגשתי איך ידי מתעייפת ומרפה מהאקדח.
שחררתי את אחיזתו באקדח והוא נפל ארצה. לרצפה.
אבל אני נשארתי קפואה לא יכולתי לזוז עיניי לא עזבו את עיניו של אושר לשנייה.
הרבה דמעות החלו לזלוג שוב מעיניי אבל בלי רגש. בלי עצב.
אני קפואה והדמעות יורדות.
ואז פתאום הבועה התפוצצה.
העברתי את מבטי מעיניו של אושר לרקע שמאחוריו , ראיתי את כל האחים שלי עומדים במקום בו הם עמדו והאקדחים על הרצפה.
מביטים בי . מסתכלים עליי בהלם מוחלט. המבטים שלהם מוסרים אליי עצב כעס אכזבה דאגה. . .
לפתע ראיתי תזוזה מאחוריהם ראיתי את מתנאל מוציא ממכנסיו אקדח ומכוון אותו אליי.
בלי לחשוב פעמיים אני מרימה את האקדח ויורה בו ברגל.
פתאום אסי מתעורר לחיים תופס באקדח של מתנאל ומכוון אותו אליי. הסתובבתי ובאתי לרוץ.
אבל קול ירייה נשמע וכעבור שניי הרגשתי כאב חד מפלח את ביטני מאחור.
הרגשתי איך אני נושמת נשימה עמוקה וחזקה פנימה.
ואז נופלת על בירכיי התחלתי לראות במטושטש ואז שחור.
ומאז לא שמעתי כלום. פשוט שקט.
דממה.