מילים של עבריין / פרק 3

אחרי מספר שבועות של טיפולים הצלחתי להוציא מן הראש שלי את המשפט של איאן , אבל עדיין
אני לא יכולה לחזור למה שהייתי לפני מספר שנים , בנתיים שאח שלי הלך לקניות הוא נתן לי
זמן מוגבל לטייל בחוץ .
בחרתי לי סימטה שוממת מאדם , הסתכלתי מסביב איפה אפשר לשבת , ראיתי מדרגות המובילות
לגג אחד הבניניים , אז עליתי עליו בעדינות בלי להשמיע שום צליל , בלי אף אחד שישמע אותי , בשקט ..
התיישבתי והוצאתי מהתיק שלי בלוק ציור והתחלתי לצייר את מה שראיתי למטה , התחלתי לצייר
את השער הבלונדיני , והקצוץ , העיניים הכחולות כקרח עם הריסים הארוכים , את תויי הפנים שלו .
אחרי זה התחלתי לצייר את הצוואר ומטה שאני מציירת חולצת טי-שורט פשוטה שחורה ושרשרת
צלב על צווארו מתנוענעת .
לפתע הצליל שהופיע מטה היו ניידות משטרה , ראיתי אותם מתחילות לנסוע בשני הצדדים של
הסימטה , תברחו !
רציתי לצעוק אבל שום מילה לא יצאה לי מהפה ברגע שאיאן הסתובב לכיווני והסתכל על הקיר , שוב
ראיתי את העיניים שלו , העיניים הכחולות שלו .
" עצרו "! צעק אחד השוטרים , איאן קפץ על הסולם שאליו תפסתי לפני זה , אל תבוא לכאן !
רציתי להגיד לעצמי , דמעות התחילו לי בעיניים , מה זה ?
הסתכלתי על הדמעות שעל אצבעותיי , לא הבנתי למה הם באות , למה אני כול כך מפחדת מאיאן .
המשטרות רצו לכיוונו , שמתי במהירות את הבלוק ציור על הרצפה לידי ורכנתי על הבטן והושטתי
לאיאן יד , הוא לא שם לידי , הוא עדיין הסתכל לאן יש לו ללכת והחזיק בידו הרופפת , לא הצלחתי
להוציא שום הגה מהפה עד שראיתי את אחד השוטרים כבר מתחתו .
" תפוס ידפוק " הצלחתי לפלוט מהפה , פערתי את עיניי לרווחה , איאן הסתכל למעלה ומה שהוא
ראה למעלה זאת ילדה שלפני זמן מה ניסת לאנוס אותה , מושיטה לך את ידייה . שערה הבלונדיני
על פנייה , פוני מכסה את עינייה החומות , ודמעות זולגות בלחייה .
הוא דחף את פנים הפח שהוא עמד עליו והשתמש בו כמו במקפצה ותפס את ידי , ברגע שהרגשתי את
ידו החמה תופסת את ידי הקרה משכתי אותו כלפיי מעלה .
" תודה " הוא הסתכל עלי ונשען על הקיר , הוא התיישב לידי וניסה לסדר את נשמותיו , שמעתי את פעימות
הלב שלו דופקות במהירות .
שמתי את הציור שציירתי אותו לידו ופתחתי דף חדש , שמתי את ידי על הלב שלו והסתכלתי בעיניו ,
והראתי לו את הדף הלבן שהיה כתוב עליו ' אתה בסדר ' ?
הוא נסוג אחורה , נרתעתי , ידעתי שאסור לי לגעת בו , התרוממתי על רגליי ואיאן עקב אחרי בעיניו ,
את הציור שהוא הביט בו לקחתי וקפלתי אותו לשניים והכנסתי אותו לתיק שלי והתחלתי ללכת .

" קרוליין " צעק לי איאן , באותו זמן ישבתי בפארק על שפת האגם , וזרקתי לתוכו אבנים .
הוא לא רצה להיות לידי , בעיניו הוא לא ראה נערה שעזרה לו , הוא ראה נערה מוזרה עם בעיות שכליות .
הוא מפחד ממני , אני מפחדת ממני .. פחדים …
אני מעדיפה לחזור למקום הטוב שהייתי בו לפני מספר שבועות , למה השתחררתי עם אני עדיין בטיפולים ?
למה אני צריכה להיות חופשייה ? אני יכולה גם להסתדר במקום סגור , הרי אני מביאה לכולם צרות .
זה שאיאן נכנס לצרות זה בגללי , הרי פתחתי את פי , אני הרי התחלתי לדבר קצת עם רון .
עטפתי את רגליי בזרעותיי ובניהם הנכתי את ראשי " לאן הלכת "? אסור לי לומר לך .
הוצאתי את דף ועיפרון מהתיק " אני בן אדם עם בעיות , הרי אתה מפחד ממני " כתבתי , איאן נאנח
והסתכל על הדף שלי " אני לא מפחד ממך , אני מפחד מהמגע שלך " הוא אמר וציירתי סימן שאלה
על הדף , מהמגע שלי ?
הוא הניד את ראשו " לא משנה " ירדתי למטה עם העיפרון " אתה יודע שבעולם הזה אומרים תודה
לאנשים שעוזרים לך , או לפחות שהם שואלים אותך אם אתה בסדר , ולא נסוגים ממך כאילו נסוגים
מצרעה " כתבתי והבטתי באיאן ששילב את זרעותיו " אני בטוח " .